רופאים מומחים

צור קשר כללי

מלאו פרטים או צרו קשר




שלח

 
הדפס  

ריפוי הכאב – נמצא בכאב עצמו!

 

ד"ר עתליה קונלי- P.h.d
ד"ר עתליה קונלי היא רופאת כאב ושיקום ופסיכולוגית רפואית.

 



הכאב הוא איתות הגוף/ הנפש: "הייה מודע! משהו השתנה, משתנה או מתהווה".
בדרך-כלל אנחנו דוחים (בזמן , בתחושות ובמסרים) את האיתותים, המרמזים לנו, כי דבר-מה מתבקש. בתחילה אלו רמזים קטנים, אח"כ חוזרים ונישנים , ומשלא התייחסנו – הופכים לנאדג'ס לנו (נודניקים) באופן די קבוע. ומה עכשיו? רק עתה מתחילה המודעות = דע, דעת, מות, מדע, מידע ועוד. כל הקורה לנו הוא איזון- חוזר (פידבק), הבא ללמדנו על "השגיאות" שלנו ועל "הכישלונות" שלנו.


ראוי לנו ללמוד כל פעם לעתידנו, כדי שיהיה מוצלח יותר. כל התנהגות יכולה להיות שלילית ואף הרסנית, אך הכוונה המניעה התנהגות זו היא חיובית, בכך שהיא מנסה לדאוג לאדם ברמה הראשונית שלו: להישרדותו ולהשתייכותו. מאחרי כל התנהגות קיימת כוונה חיובית עבור השלם = האני. כל התנסות היא גילוי של מידע נוסף, הפותח בפנינו אפשרויות נוספות, שלא הכרנו, שלא ראינו, שלא שמענו ושלא הרגשנו קודם לכן (הפוך מחשיבה דיכוטומית, "זה או זה", "שחור או לבן").

המודעות שלנו מפנה את תשומת לבנו לשלושה הבטים של התנסות:

1. להתנהגות החיצונית שלנו: הדיבור, המראה , התנועות וכו', קרי שפת הגוף.
2. למצב הרגשי,הנפשי בו אנו נמצאים.
3. לתהליכים הפנימיים שלנו, כגון: המחשבות, החישובים, המהלכים, התמונות, הזיכרונות, הדיבורים הפנימיים, המצפון ועוד.

כמובן, קשה להית מודע לכל הרבדים ובודאי שלא בבת-אחת, אך ברור שמטרתנו הינה להעשיר ולהגדיל את התנסויות החווייתיות על-מנת להעמיק להסתכל פנימה וללמוד את עצמנו ועל עצמנו ככל האפשר (מבלי לחטט בעצמי!!), וזאת , על-מנת שאוכל לקחת אחריות בבחירה וכך לשלוט על חיי! לחיות בעצמאות = בבריאות (פיזית ונפשית) !

דרך-חיים זו דורשת שינוי בסיסי בתפיסת העולם האינדיווידואלית, וזהו הרגע הקשה, בו נוכחים, שבזבזנו זמן רב והרבה מדי אנרגיה בהדחקות ובהסחות, שהם מנגנוני הגנה, וכל זאת כדי לטייח ולהצדיק דברים, שלא נעמו לנו, למרות שאותם ידענו זה מכבר!

במקרה הטוב, יהיה זה מביך להביט לאחור ולהתווכח, כמה התנגדנו בכל תוקף לשינוי. לכל שינוי יש מחיר: כאבי- הצמיחה (תרתי משמע), המתלווים לתהליך השינוי. יש הבוחרים לשתות אלכוהול, אחרים בורחים לסמים וכו', כך מצליחים הם להקהות את חושיהם ואת כאבם מחד, אך מנגנון הדחקה מעין זה הוא תכסיס, המקהה את החושים במידה ווה גם לגבי השמחה ולגבי החיים עצמם, אשר לעתים קרובות מביא אך לסופם המר.


בטבע, אנו עדים למחזוריות של צמיחה ונבילה, של גאות ושפל, של עליות ומורדות. אלו הם שינויים, הפוקדים את החי והצומח באופן עונתי והמורים של גל- חיים המשתנה תקופתית. לעיננו, חיים ומוות, הם מעגל החיים השלם! עת לחוות שמחה על כל רבדיה, ועת לחוות עצב על כל רבדיו. לעתים חוויית חופש מוחלט, ולעתים חוויית כאב חריף. התגעשויות אלו של החיים, מתפקידן לטהר ולזכך אותנו, אך זאת רק אם נוכל להכיר ולראות את השינויים במושגים של שיחרור מהכבלים שממנו על עצמנו ומן המגבלות שכפינו על עצמנו לאורך שנים רבות.

אל לנו ליפול למלכודת ולאפשר לכאב לשגע אותנו, כי כך אנו מחזקים את נכותנו ומגלתנו- persists! - what you resist – משנתנגד לו, יפעיל לחץ נגדי חזק עוד יותר. מכאן, כל אימת שנאבק בכאב ונבטא בכך את רצוננו: "שילך כבר", הוא עלול להתעקש יותר. אם-כן , השינוי בתפיסה כאן הוא שכאב נושא בחובו דבר-מה שמח, כי מי מאיתנו לא חווה שמחה, המהולה בעצב, בכאב, "כאב נעים" ולהיפך? כלומר, הכאב והשמחה הם שני צידי אותה מטבע, והם מעורבים זה בזה. העיקר הוא, כי מה שאנו חווים אכן תלוי בתגובתו לשינוי במצבנו הפיזי, הנפשי והרוחני ( state of mind ), כלומר, קשור ישירות בתפיסת עולמנו הפרטית.

זה גם הגורם, הקבוע את מדד סף הכאב שלנו. במקורותינו כתוב: "האדם לסבל יולד", גם בודהה, בתורתו הרוחנית, לפני 2500 שנה, תאר את האמת הנאצלת הראשונה שלו (מתוך 4) : "החיים הינם סבל וכאב". אז מהי מטרת הכאבים והסבל?? ובכן, זוהי הזדמנות, אותה נותנת לנו הרוחניות, לחוות את החיים מתוך משהו עמוק יותר, מתוך הפנימיות, כיצור שלם. זהו הסיכוי לגדול ולצמוח מעבר לקיומנו הפיזי העכשווי, לגלות את עצמנו, עצמותנו ועצמאותנו בחיים האוניברסאליים.


אכן כן, מגענו עם "העצמי" מגלה בפנינו את כל התשובות הכנות והאמיתיות ביותר לגבי חיינו בעולם הזה (בגלגול זה) , והתוצאה: התעוררות הכוחות הפנימיים שבנו להמשיך, לגדול, לצמוח, להתנסות, לגלות ולהבין דרך הכאב את הכאב עצמו! ז.ק.ן. – זה קנה נסיון. ככל שנהיה מסוגלים להתכוונן לפנימיותנו ולחוש את העצמי הפנימי, הקורא לנו להעז ולהתנסות בשמחה ובכאב גם יחד- כך נשתחרר מן הצורך להילחם במצבים, המעמידים אותנו בניסיון השכם והערב. כתוצאה מכך נהיה חופשיים לבחון ולהכיר את יכולתנו הבלתי- נדלית, להתחדש ולהתקדם פיזית, נפשית ורוחנית.

הכאב הוא חברך הטוב ביותר, כי הוא השיעור החזק, האמיתי והכנה ביותר, דרכו נזכור ונלמד לבאות את המוסר ההשכל. עובדה, שחוויה מכאיבה זכורה יותר מאשר התנסות מענגת. "החיים זה לא פיקניק!". רק באגדות יש חיים אידיליים. כולנו משתוקקים לחיים "נפלאים", אך מהם חיים "נורמליים"? הם שכיחים כמו הבוץ: פעם אני שוחה עם הגלים בים, פעם מעליהם,פעם מתחתם ולעתים, שוקע/ת לקרקעית, שם משקיע/ה רגל אחת בבוץ ושוב עולה עם (או על) הגל, וחוזר חלילה. תהליך זה מחייב אומץ, העזה, כושר ספיגה,שברון לב והרבה הומור, מחייב עבודה מאומצת, המלווה בכאב, ובסופו, משהצלחנו- נתמלא אושר ועושר פנימיים.

כל עוד נחשוב על עצמנו במושגים של גוף ורגשות בלבד, הכאב יהווה את הגבול וההגבלה של יכולתנו לגדול. מה שנבין, כי חיינו הם ברוח, כאנרגיה יצירתית , נוכל להתעלות מעל לכאב וללמוד ממנו מה הלאה, מדוע הגיע לכאן, מה הוא בא ללמדנו. אולי נוכל אף להודות לנו עבור השיעור שקבלנו דרכו ואז בוא עשוי לעזבנו, להישרף ולהתכלות באמצעותנו (עד השיעור של הפעם הבאה).
ניזכר מהסתכלות סביבנו כמה אנשים עשו שינוי דראסטי, דרמאטי וטוטאלי בחייהם, בגלל ובזכות חוויות טראומאטיות, מכאיבות ביותר בחייהם?! זהו הפרדוקס של החיים: אנו צרכים לחטוף מכות קשות "עד המוות", לפני שנבין כי עלינו לקחת את החיים בידנו ולהשתנות! אם-כן, החרות מההיצמדות גם גואלת אותנו מהכאב.

לסיכום:
הריפוי מהכאב נמצא בחובו של הכאב עצמו. הטוב והרע מעורבבים זה בזה ושניהם נמצאים בכל אדם, באשר הוא חי וקיים. רצי וראוי לנו לסמוך על הטבע ועל עצמנו (המיקרו של המקרו), לדעת שמעולם לא נגרם לאדם נזק "מהטבע". כל מה שנראה בחוץ, בא מבפנים! אם כך, מוטב להיכנס היישר פנימה, לתוך הכאב (פרט למצב דלקתי ו/או סרטני, שאז ננהג בזהירות- יתר), לקחת אחריות שעליו למשך דקות ספורות עד שעות ימים ושבועות קשים.
ואולם, ככל שנתחבר אליו מהר יותר, כך לא יהיה לנו עוד הצורך להיות ולנו הצורך בו. נלמד מן הטבע המופלא: כאשר בעל חיים נמצא בסכנת הישרדות, הוא עוצר מייד, נעמד רפוי, מעמיד פני מת ומשתלב בסביבה הטבעית (לדוגמה, הזיקית) ; קרי, הוא מקבל את הסכנה, לא נאבק עם הפחד, עם הספק, עם חוסר בטחון (או נגדם) ועם כל שאר הדגמים של הכאב. תחת זאת הוא מתקשר עם הכוחות הפנימיים, האוצרים בתוכו, אוגר את מלוא האנרגיה, כך שבמידת הצורך, אם יצטרך להגן או לתקוף בהמשך, יעשה זאת במקסימום היעילות. כך פועלת המערכת החיסונית שלנו, באופן טבעי. כשאנו נפתחים לכאב, מכירים בו חדלים להתנגד לו ורק מקבלים אותו כאורח (לאו דווקא רצוי באותו רגע...) , לא נכנעים לו ולא נכנסים לייאוש! – אנו לומדים לחיות מעבר לכאב.

כאשר נחליט להיות שמחים, ללא קשר למה שמתרחש, מהר מאד נהיה עדים לכך, שבקרנו שמחה לסביבתנו הקרובה, ואותה השמחה חוזרת אלינו, מכפילה עצמה וגדלה בקרבנו. זאת מפני שהרשינו לעצמנו להפיץ את האור ולפזר את החשכה.
You become what you think about"".
בטיפול הקליני, שאני מגישה לפונים אלי, אני עוזרת לאדם להתקשר עם הכאב שלו ואליו, לעתים שמה לו "מראה" לנגד עיניו (ממשית ו/או דמיונית), ולפעמים נכנסת עמוק לתוך הכאב, כי כדי "למחוק מהתוכנה" יש צורך ללחוץ במדויק על הכפתור הנכון!...