מחבר ועורך: דר' מרדכי הוכברג, PhD, תזונאי
הודעה חשובה: הכתוב בחוברת זו איננו בגדר מרשם רפואי לטיפול במחלות, אלא ידע שפורסם בכתבי עת מדעיים ומהאינטרנט. הנזקק לטיפול – מן הראוי שיפנה לייעוץ אצל רופא או אצל תזונאי, לפי המצב. אין המערכת אחראית לתוכן המודעות.
בגוף האדם ישנו הורמון בשם לפטין. הורמון זה מווסת את התיאבון, מכוון אותנו אלו מזונות לאכול ומתי אכלנו די צורכנו. אבל אצל רבים חל איזשהו שיבוש בפעולת הורמון זה. אנשים לא יודעים כיצד להפסיק לאכול. התשובה לשאלה מדוע אנשים אוכלים יותר מדי טמונה בביוכימיה של המוח. משם יוצאים אותות המורים לנו לאכול, או להפסיק לאכול, אבל כיום אותות אלו משובשים ושוב אין הם פועלים כהלכה.
מה קורה כאשר המוח לא מסוגל לפענח את האותות של הלפטין?
לפטין הוא הורמון שנוצר ברקמות השומן. הוא משחרר אותות שאומרים לאדם שעליו להיות רעב ולאכול. אם האותות האלו מופרזים, האדם ישמין. אם כי מרבית האנשים חושבים שהמוח הוא זה העומד בראש שרשרת המזון וגורם לאדם לאכול, בנושא זה המוח תלוי ברקמת השומן, שמודיעה לו כמה אנרגיה אגורה וכמה יש לגוף ומה לעשות בנושא זה. הלפטין הוא זה שמשפיע על המוח לגבי ההחלטה על כמות האכילה.
הוא לא רק משנה את הביוכימיה של המוח, אלא גם מתדלק את אותם חלקים חשובים במוח ששולטים על הרעב ועל המטבוליזם. לפטין הוא השולט בנושא כמה שומן הגוף יאגור. כאשר יש יותר מידי שומן, יש עודף של לפטין והוא אמור להזהיר את המוח שהגוף מייצר ואוגר יותר מידי שומן ולהתחיל לשרוף את העודף שלו.
כפי שזה אמור לקרות, נשלחים למוח אותות שיחדל להיות רעב ושהאכילה תיפסק. חשוב מאוד שהמוח יהיה מסוגל לקלוט את האותות ששולח הלפטין, שאם לא כן, המוח יחשוב שהוא מורעב. אם המוח לא מגיב כראוי ללפטין, אז האדם יאכל יותר ויאגור עוד ועוד שומן. אז מדוע, אם יש מנגנון כזה יסודי ומדויק, אנשים בארצות רבות סובלים מעודף משקל חולני עד כדי מגיפה? זה מפני שאנשים רבים נעשו עמידים ללפטין.
עמידות ללפטין קורית כאשר המוח לא מסוגל לקלוט כהלכה את האיתות של הלפטין. מדוע? בגלל חשיפת יתר להורמון זה שנגרמת מאכילה מופרזת של סוכר. זה דומה לתהליך שקורה עם אינסולין. רמת סוכר גבוהה בדם זקוקה ליותר אינסולין ובסופו של דבר תאי הגוף נעשים עמידים לאינסולין. אז, בגלל שאין ירידה ברמת הסוכר בדם, הגוף מייצר עוד יותר אינסולין ומתפתחת סוכרת מסוג 2. זה כמו להימצא בחדר עם ריח חזק של בושם או חומר אחר זמן רב. אז שוב לא מריחים אותו כי האיתות מפסיק לעבוד.
כך קורה ללפטין. כאשר הסוכר נאגר כטריגליצרידים, תאי השומן מתרבים, והם מפרישים יותר לפטין – נגרמת עמידות לגביו. כאשר אדם נעשה עמיד ללפטין, שוב אין הוא קולט את המסרים שאומרים לו להפסיק לאכול ולאגור שומן – הוא נשאר רעב ואוגר עוד שומן. ההשמנה מגבירה את הסיכון למחלות כרוניות רבות ובכללן גם את קצב ההזדקנות.
עודף סוכר משפיע השפעת יתר על מרכז ההנאה במוח. מרכז זה מייצר אופיואידים – השפעת הסוכר היא כמו זו של מורפיום והרואין. מחקרים הראו שהקולטנים למתיקות שלימדו בעבר שבתפריט יש מעט מדי סוכר, לא הסתגלו לעובדה שהסוכר כל כך מצוי כיום. לכן עודף הסוכר גורם לכך שהאיתות של הלפטין אינו נקלט כראוי במוח, מה שגורם להגברת ההתמכרות לדברי מתיקה. לדברי דר' לוסטיג, לא עוזר פה שום כוח רצון שיתגבר על דחף ביוכימי זה לצרוך עוד סוכר.
מרכז ההנאה במוח המכונה נוקלאוס אקיומבוס דרוש לקיום גזע האדם. חיסול ההנאה מהווה חיסול החיים. אבל כאשר אדם משתמש במוצר כלשהו בהפרזה, שימוש יתר זה גורם להתמכרות. דבר זה קורה עם כל ההתמכרויות למיניהן. למעשה, כמו כל שאר ההתמכרויות, גם ההתמכרות לסוכר קטלנית. יש יותר ויותר הוכחות לכך שהסוכר הוא הגורם המרכזי להשמנה, כמו גם למחלות כרוניות וסופניות.
אין ספק שסוכר רעיל לגוף – עודף שלו קשור למרבית סוגי הסרטן, כפי שעישון גורם לסרטן ריאות ואלכוהול לצמקת הכבד. בארה"ב, כל תושב צורך בממוצע 12 כפיות סוכר ביום – בערך שני טונות לנפש כל החיים. אולי בארץ לא צורכים הרבה פחות מזה? אכילת סוכר גורמת להרגשה מיידית טובה, אז אוכלים עוד. ככל שמרבים לאכול סוכר, כך הקולטנים לגביו פחות רגישים ואדם אוכל יותר. מולקולת הסוכר היא היותר מזיקה לבריאות. פרוקטוז במיוחד מאיץ, בעודף, השמנה ותהליכי הזדקנות ומחלות לב. סוכר מעלה רמות של אינסולין ושל לפטין – כך יש פחות רגישות לגביהם והאדם אוכל יותר. אחרי כל ארוחה רמת הסוכר בדם עולה, אבל אסור שהיא תעלה יתר על המידה. יש שני צמחים שמאטים את עליית רמת הסוכר בדם אחרי ארוחות. צמחים אלו הם מלוכיה ועלי בטטה. בצמחים אלו יש ריר שמאט את המעבר של המזון מן הקיבה למעי הדק וכך יש עלייה מתונה יותר של רמת הסוכר אחרי ארוחות. כל מיני מזונות עמילניים המורכבים מעיקרם מקמח לבן, פסטות, דברי מתיקה וכדומה – כולם הופכים בגוף עד מהרה לסוכר. יש ממתיק טבעי, סטיביה, שאינו מזיק ואינו ממכר. עדיף להמתיק איתו ולא עם סוכר. בכלל, רצוי לצמצם עד למינימום צריכת מזונות מוכנים, אם בכלל אוכלים אותם. יש לבדוק כל מזון, אפילו רטבים ולחמים מכילים לעיתים סוכר. גם לגבי פירות אין להגזים. חשוב לאכול כמות רבה יותר של ירקות, לא של פירות. התעמלות עוזרת להתגבר על יצר זלילת המתוקים ולדברי מחבר המאמר באנגלית, גם כוס אחת של קפה שחור אורגני.
מקורות
The Atlantic, February 21, 2012.
Clin Exp Pharmacol Physiol, 2012 Feb 14
Nature, 1983 Jan 20, 301(5897):245-8
