כשאישה צעירה מתלוננת בפני שלא טוב לה בחיים והיא מרגישה בודדה וחסרת ביטחון, לעיתים קרובות אני מגלה קושי בינה לבין אימא שלה. לפעמים הקושי גלוי וברור, מבוסס על תחרות, התנצחות, ביקורת, בוז, עלבונות ואף נתק.
ולפעמים הקושי מוסווה ביחסים של "כאילו". יחסים שעל פני השטח הכול בסדר, זו שואלת "מה נשמע" וזו עונה "בסדר".
בשני המצבים נוצר חלל, כמו חור בנשמה שמבקש להתמלא ולהירפא.
כשלא יודעים מה באמת לעשות מתמלא החלל בתלונות, קיטורים, מסכנות, ביקורת, סחיטת כספים, כניעה ל"בזבוזים", לדיאטות הרסניות או ניתוחים פלסטיים בלתי נשלטים.
בקיצור, לא האימא ולא הבת מאושרות.
מסר לאימא:
זו זכות גדולה לגדל בת. גם אם בתך מציגה דמות חזקה ומצליחה, זכרי שהיא זקוקה לך. את השורשים שלה, דרכך היא תיצור את העוצמה הפנימית שלה!!!
הבת שלך היא מה"שבט" שלך ואת מחויבת להוביל את בתך, בכל גיל, לכך שתרגיש בטוחה יותר, מוגנת יותר,שמחה יותר ומאושרת בחייה.
וזה אף פעם לא מאוחר.
נסי את המודל שאני מציעה לך בהמשך. כדאי לך!!!
מסר לבת:
גם אם כרגע את כועסת, מאוכזבת, מזלזלת ואפילו שונאת את אימא שלך, כדאי שתדעי שהיא עשתה את מה שיכלה לעשות מבחינתה. אם תבחני את מערכת היחסים של אימא שלך עם אימא/אבא שלה תוכלי להבין קצת את הקושי שלה ליצור יחסים של קירבה אתך. סביר להניח שאם אימא שלך לא חיבקה וליטפה אותך, לא הייתה מרוצה ממך, ביקרה אותך או השוותה אותך לשכנתך המוצלחת, זה מה שהיא חוותה כילדה.
אז יש לך אפשרות להשאיר את המצב כמו שהוא וסביר להניח שיעבור גם לילדייך (גם אם נשבעת שלא) או שתבחרי לגלות חמלה ולגדול מתוך הכאב הפרטי שלך.
את תרוויחי יחסים חדשים המושתתים על אמון, חברות, הקשבה, קבלת השונות שביניכן ואהבה גדולה בין האשה הצעירה בשבט לאישה המבוגרת בשבט. וזה גם מה שיעבור לילדייך.
תציעי לאימא לקרוא את החלק שלה ולאמץ את המודל. אם היא מתחמקת, סביר להניח שהיא פוחדת ולא מאמינה שתצליח ליצור שינוי. עקרונות המודל המוצע יכול לשמש גם אותך כבת. כדאי לך!!!
לקראת הפגישה
* תסתכלי בתוך מערכת היחסים שלך עם אמך ותגדירי מה מאפיין אותה.
* בשלב זה תניחי בצד אשמה וכעס.
* מותר לך לפגוש כאב.
* תגידי לעצמך "אני רוצה ליצור יחסים חדשים עם הבת שלי".
* הפגישה (כחצי שעה לא יותר)
* תזמיני אותה לפגישה קצרה בבית קפה שקט ותגידי לה שיש לך סוד לגלות לה.
* תשבי מולה ותצרי קשר עין.
* תגידי לה שאת אוהבת אותה ושאת רוצה ליצור איתה יחסים חדשים.
* תגידי לה שתשמחי אם היא תשתף אתך פעולה, וגם אם היא לא, את תמשיכי לחזר אחריה.
* תגידי לה שאת רוצה שהיא תכיר אותך, ספרי לה על ילדותך (אירועים שמחים ועצובים) ומה חווית עם אימא שלך.
* גם אם בתך תשפיל עיניים או לא תגיב את ממשיכה לספר.
* תשאלי אותה אם יש לה שאלות ותעני בכנות.
* תודי לה שהייתה בשבילך.
* בקשי רשות לחבק אותה.
בדרך הביתה רצוי להיות בשקט ולא להמשיך בנושא.
כעבור שבועיים
תזמיני את בתך שוב,
* בתחילת הפגישה תגידי לה שאת אוהבת אותה ואת רוצה ליצור איתה יחסים של קירבה.
תגידי לה שאת מבינה איך בהתנהגותך גרמת לה להתרחק ממך (העלבת, השפלת, ביקרת, התאכזבת…).
* תשאלי אותה מה היא מרגישה (שמחה, כועסת, עצובה, פוחדת….).
* תבקשי מבתך לספר לך היכן וכיצד פגעת בה.
* תבטיחי לה שאת יכולה לשאת כל דבר שתאמר.
* אסור לך להיעלב, לבקר או לתקן ולומר "לא נכון זה לא היה כך" או "את לא צודקת".
זכרי שזו חוויה אישית של הבת שלך וזה לא קשור בהכרח למציאות.
* אם בתך מתפרצת תזכירי לעצמך שהיא מבטאת כאב והיא עושה זאת מתוך בטחון בך שתוכלי לשאת זאת.
* מותר לך לבכות ביחד איתה.
* תודי לה שהייתה בשבילך.
* בקשי רשות לחבק אותה.
כעבור שבועיים
* תזמיני את בתך שוב,
* בתחילת הפגישה תגידי לה שאת אוהבת אותה ואת רוצה ליצור איתה יחסים של קירבה.
* ספרי לה מה את מרגישה (שמחה, פוחדת, מבולבלת, עצובה, כואבת….).
* תשאלי אותה איך לדעתה, בצורה מעשית, תוכלו להכיר ולהתקרב.
* תציעי לה איך לדעתך תוכלו ליצור בצורה מעשית יחסים של קירבה.
* תבחרו ביחד מה מתאים לכן.
* תודי לה שהייתה בשבילך.
* בקשי רשות לחבק אותה.
תקפידי ליצור פגישה אינטימית עם בתך כל שבועיים.
* בפגישות הבאות את משתפת אותה במה שעובר עלייך ושואלת לדעתה.
* את רשאית לחשוב שונה מהבת שלך.
* את מקשיבה ולא מבקרת.
* זכרי, רקמה חדשה ועדינה זו זקוקה למירב הסלחנות לטעויות ששתיכן תעשו.
* שיתוף ברור וכנה יחזק אתכן ויעודד אתכן להמשיך וליצור יחסים חדשים.
בהצלחה!!!
