מבוא:
שכיחות מחלת ה[[אסטמה]] הולכת ועולה בעולם המערבי ובישראל. המחלה נחשבת לבלתי ניתנת לריפוי. לפני כשנה הופיעה בתוכנית של יעל דן בגלי צהל רופאה שהצהירה בפסקנות שלמחלת ה[[אסטמה]] אין ריפוי ולכן כל מה שנותר הוא להשתמש בתרופות לדיכוי הסימפטומים. למגינת ליבם של אלפי חולי ה[[אסטמה]] זו ההשקפה הקונבנציונאלית. מה אם כן, הסיבות למחלות אלו ? כלומר, האם ידועים הגורמים הישירים למחלה.
גישת ההיגיינה הטבעית מוכיחה מעל לכל ספק שתי עובדות:
א. שהגורמים אכן ידועים וברורים והם קשורים לאורח החיים, להרגלים ולהתנהגויות היומיומיות שלנו.
ב. שניתן לסלק את הגורמים הידועים ועל ידי כך ניתן להירפא מכל מחלות דרכי הנשימה לרוב תוך זמן קצר ביותר.
[[אסתמה]] (גנחת הסמפונות, קצרת הסמפונות):
ה[[רפואה]] מגדירה את המחלה כ – "מצב שבו יש היצרות של נתיבי האוויר בגלל תגובת יתר על גירויים מסוימים שיוצרת דלקת" (מרק). על פי ה[[רפואה]] הסיבות לדלקת הן: אבקת פרחים, קרדית אבק הבית, נוצות, בעלי חיים, קשקשים של בעלי חיים, עשן, אוויר קר, פעילות גופנית, צבע מאכל צהוב, אספירין, תרופות נוגדות דלקת, עשן סיגריות, חומרים משמרים, בירה או יין אדום. אבל מדוע "גורמים" כביכול אלה אינם משפיעים על מרבית האנשים אלא רק על חולי ה[[אסטמה]]? משמע, אלה אינם בהכרח "גורמים" אלא רק מעודדים או קטליזטורים. יתר על כן, יש חולי [[אסתמה]] שאינם חשופים כלל לגורמים אלרגניים ועדיין חולים במחלה וסובלים מהתקפי [[אסתמה]] חוזרים ונשנים.
בזמן התקף אסתמטי השרירים החלקים של הסמפונות מתכווצים והרקמות שמצפות את החלל הפנימי שלהם מתנפחות ומפרישות ריר לתוך נתיבי האוויר. פעולות אלה מקטינות את הקוטר של נתיבי האוויר ויוצרות היצרות של הסמפונות. ההיצרות מחייבת את האדם האסתמתי להתאמץ כדי להכניס לריאות את הכמות הדרושה של האוויר. מצב זה גורם למצוקות שונות כמו – קוצר נשימה ומחסור בחמצן, שיעולים, צפצופים וחרחורים בנשימה ומועקה בבית החזה. המצב יכול להיות חמור עד כדי חסימה מוחלטת של נתיבי האוויר וגרימת מוות מחנק. בין השנים 1982-1992עלה בארה"ב שיעור התמותה מ[[אסתמה]] ב- 35%!! בשנים אלה עלה מספר החולים במחלה ב- 42%. מגמה זו אופינית לכל הארצות המפותחות וגם לישראל.
טיפול של ה[[רפואה]]:
ה[[רפואה]] מתמקדת בזיהוי האלרגנים ובהמלצה להימנע מחשיפה אליהם. כמו כן היא ממליצה על תרופות מרחיבי סמפונות בשעת ההתקף או לפני פעילות גופנית. ה[[רפואה]] מודה שתרופות אלה גורמות לתופעות לוואי כמו: קצב לב מהיר, חוסר שקט, [[כאב ראש]], בחילה, עצבנות, פירכוסים, [[נדודי שינה]], הקאות ורעד בשרירים. ה[[רפואה]] מודה ש – "שימוש יתר בתרופות אלה יכול להיות מסוכן ביותר" (מרק). "הצורך בשימוש ממושך יכול מצביע על עווית סמפונות חמורה, שיכולה להוליך לכשל נשימתי ולמוות".
כפי שכל חולה [[אסתמה]] יודע מנסיונו התרופות אינן מרפאות את המחלה. מה שחולי ה[[אסטמה]] אינם יודעים שהתרופות עצמן הינן בסופו של דבר הגורמים העיקריים להנצחת המחלה ולהחמרתה.
הטיפול הטבעי של ההיגיינה הטבעית:
כאמור ניסיוני האישי וניסיונם של כל רופאי ההיגיינה הטבעית בעולם ב- 200 השנים האחרונות מוכיח מעל לכל ספק שמרבית החולים במחלה יכולים להירפא תוך זמן קצר מהמחלה באופן סופי אם ינקטו בפעולות הנכונות.
אולם ראשית יש להבין מה הם הגורמים האמיתיים למחלה.
מערכת הנשימה כוללת את האיברים הבאים: האף, הלוע, הגרון, קנה הנשימה, הסמפונות והריאות.
התפקיד העיקרי של מערכת הנשימה הינו – קליטת חמצן מהאוויר והעברתו לדם ולתאים לצורך חמצון הגלוקוז ויצירת אנרגיה זמינה לגוף. בתהליך זה נוצר ומופרש מהריאות פחמן דו חמצני.
האף הוא המעבר הראשוני של האוויר מהחוץ לפנים הגוף לתוך מערכת הנשימה. באף מצויות אלפי ריסיות הנעות בקצב של מאות פעמים בדקה בכיוון הפוך לכניסת האוויר וזאת במטרה להרחיק גופים זרים וחלקיקי אבק ממערכת הנשימה. ריסים אלה נהרסים אצל אנשים המעשנים והמשתמשים באף כדי לפלוט את עשן הסיגריה.
החלק הפנימי של האף כמו בכל מערכת הנשימה מצופה רירית המייצרת חומר רירי-נוזלי שתפקידו העיקרי הוא לקלוט את כל החלקיקים הזרים החודרים לאף דרך האוויר. כאשר האוויר מזוהם בכימיכלים מגרים או עשיר בחומרי אבק או חומרים מגרים אחרים תפריש הרירית כמויות גדולות של ריר כדי להתגבר על החומרים הזרים. לכמות גדולה זו של ריר קוראים נזלת.
הסמפונות הן ביסודם צינורות בעלי דפנות שריריים. הרפידה הפנימית שלהם הינה רקמה רירית שמייצרת ריר. חומרי גירוי שונים שנכנסים למערכת הנשימה יגרמו לשרירי הסמפונות להתכווץ או להתרפות ובכך לפתוח או לסגור את נתיבי האוויר לריאות.
על פי תפיסתנו המוכחת כנכונה נגרמת המחלה בגלל הצטברות קריטית של פסולת בדם וברקמות הגוף. הצטברות זו נגרמת בגלל אורח חיים שגוי ותובעני שמרושש את האנרגיה העצבית של הגוף. האנרגיה העצבית חיונית לתפקוד תקין של כל איבר בגופנו. ביזבוז של האנרגיה העצבית באמצעות הצבת דרישות מוגזמות בפני הגוף, עבודה קשה, אכילה גרועה, מחסור בשעות שינה, פעילות פיזית קשה, התשה חושית ועוד, גורמת לירידה בכמות האנרגיה העצבית המוזרמת לכל איבר בגוף וגם לאיברי ההפרשה. אנרגיה פחותה גורמת לתפקוד ירוד של אברי ההפרשה והתוצאה הינה הצטברות פסולת מטאבולית וחיצונית בתאי הגוף ובדם. במצב חירום זה הגוף מגייס מנגנוני הפרשה נוספים כדוגמת הקרומים של החללים הפנימיים. אלה מתחילים להפריש ריר שמכיל בתוכו את חומרי הפסולת והחומרים הרעילים בתקווה שבאמצעות שיעול הם יוצאו מדרכי הנשימה העליונות ויורחקו מחוץ לגוף כליחה ונזלת. בתהליך זה יכולים גם פתחים נוספים לשמש כאפיקי הפרשה פוטנציאליים – העיניים, האוזניים, האף, העור, הוגינה. ההפרשה של חומרי הרעל והפסולת גורמת בדרך כלל לגירוי של הרקמות שדרכן הפסולת יוצאת ולדלקת מקומית וזמנית בגלל הריכוז הגבוה של החומרים. יש להבין שה[[רפואה]] מתייחסת להפרשות אלה כמחלה עצמה ואילו ההיגיינה הטבעית מתייחסת אליהן כפעולות ריפוי שהגוף מבצע כדי להציל את עצמו מהרעלה קשה, ממחלות קשות יותר וממוות. כל תא ותא בגופנו ועל כן גם הגוף כולו עסוקים במהלך כל שנייה בניקוי עצמי. ניקו מידי של התא חשוב הרבה יותר מהזנה של התא. בזה תלויה חיוניותינו, בריאותנו ותלויים חיינו. לכן הגיוני לחשוב שאם היה מתאפשר לכל הפסולת האגורה לצאת הייתה המחלה מסתיימת והגוף היה מבריא באופן סופי מהמחלה.
למעשה שתי פעולות נחוצות להשגת החלמה מהמחלה:
א. הפסקה של החדרה של חומרי פסולת ורעל לגוף. אלה מגיעים בעיקר דרך המזון, האוויר והמים אבל גם משימוש בחומרים שונים.
ב. מתן אפשרות לגוף להפריש את הפסולת האגורה בצורה יעילה ובאופן סופי באמצעות [[תזונה]] שמקילה על עבודת העיכול ובאמצעות צום על מים.
למעשה התרופות שמציעה ה[[רפואה]] עושות את ההיפיך הגמור משתי הפעולות האלה. ראשית הן עצמן רעלים בהגדרתן ולכן הן מוסיפות על ההרעלה הכללית של הגוף, שהיא הגורם הראשוני למחלה, ועל כן מחמירות את המחלה בטווח הבינוני והארוך. שנית, הן בולמות את היכולת של הגוף להפריש את הפסולת מחוץ לגוף וגורמת להמשך צבירתה בגוף.
כאמור כל חולה [[אסתמה]] יודע מנסיונו שהתרופות אינן מרפאות את המחלה. נהפוך הוא, עם השנים הוא מרגיש שמחלתו הולכת ומחמירה. למרבה הצער, התרופות הניתנות לחולי [[אסטמה]] עצמן הינן בסופו של דבר הגורמים העיקריים להנצחת המחלה ולהחמרתה. שוב מתברר, כמו בשאר המחלות, שהדרך הקלה והלא יסודית מובילה להרס הבריאות ולא לשיקומה.
חולה [[אסתמה]] שלומד את חוקי הבריאות והגוף וחוזר לספק את צורכי הגוף בצורה האופטימלית חווה ברוב המקרים ירידה מהירה בעוצמה ובתכיפות של ההתקפים עד שהם נעלמים לחלוטין. או אז הוא מגלה להפתעתו שהוא יכול להיחשף לכל הגורמים שקודם הוא היה כביכול אלרגי אליהם והם אינם משפיעים עליו. זו ההוכחה הניצחת לכך שעצם החשיפה לחומרים האלה או לתנאים סביבתיים מסוימים לא הייתה הגורם למחלה אלא טריגר בלבד. גם שינויים במזג האוויר, שינויי גובה, חום קור לחות ופעילות גופנית לא גורמים יותר להתקפים.
אחד הכלים החשובים, אם כי לא תמיד נחוצים, לשיקום חולה ה[[אסתמה]] הוא הצום על מים. צום הוא פרקטיקה ידועה בקרב רופאי ההיגיינה הטבעית והוא חלק מהתגובות הטבעיות של גוף בריא למצב של חולי. במהלך צום מספיק ארוך ניתנת אפשרות מושלמת לגוף להפריש ולסלק מתוכו את מצבורי הפסולת והרעלים במהירות הגבוהה ביותר ולהשיב את הבריאות לתיקנה, במידה ולא נגרם לרקמות נזק בלתי הפיך על ידי התרופות.
צום בריאותי מחויב בפיקוח של אדם מיומן, לאו דווקא רופא קונבנציונאלי שאיננו מבין ולא כלום בצום ולא למד עליו במהלך לימודי ה[[רפואה]]. חולים רבים נוטים לראות ברופא הקונבנציונאלי כסמכות הרפואית שאיתה הם חייבים להתייעץ לגבי כל טיפול שמוצע להם. אני מדגיש שמעולם לא שמעתי על רופא קונבנציונאלי שהמליץ למטופל שלו לעשות צום של יותר מיום אחד. כולם כאחד ציינו שצום של יותר מיום הוא מסוכן ואסור לעשותו. עובדה מצערת זו מגלה את בורותם של ה[[רופאים]] בכל הנוגע לאמצעי ריפוי טבעיים ובכללם [[תזונה]] טבעית וצום שעליהם הם כלל לא למדו. שום רופא לא יאמר למטופל שלו שהוא איננו מבין ב[[תזונה]] ובצום כאמצעי ריפוי, אלא יחווה דעה נחרצת למרות המחסור בידע בשני התחומים. לדעתי ולדעת ד"ר פורמן, פרופ' מנדלסון ואחרים ה[[רופאים]], בעצם התנהגות זו, הינם האחראים הישירים למחלות ולסבל של אלפי בני אדם שברוב תמימותם מבקשים את עזרתם ומקבלים מהם עצות אחיתופל שמזיקות לבריאותם, מונעות מהם לנסות אמצעים טבעיים ומנציחות את מחלתם.
להלן אביא תיאור של כמה מקרים שהיו בטיפולי והבריאו או השתפרו מאוד כתוצאה מהטיפול ההיגייניסטי.
שי, בחור בגיל 34, הגיע אלי בגין אבחנה של [[סרטן]] באשך. כמו כן הוא סבל מבעיות עור כרוניות שטופלו על ידי
זריקות נגד [[אלרגיה]]. בנוסף סבל שי מ[[אסטמה]] שהופיעה בחייו בגיל 12, מאז גם טופל בתרופות והיה צמוד למשאף ונטולין ולאחר מכן בסימיקורט והשתמש בו על בסיס יומיומי. מידי פעם התנפחו לו הידיים עם שלפוחיות אדומות גדולות בכפות הידיים, והוא אושפז והולעט בתרופות שלא עזרו עד לקבלת קורטיזון שהעלים את הבעיה. שי גם סבל מנזלת ואף סתום באופן כרוני, דלקות בסינוסים, לחץ בחזה, בחילות, חוסר אנרגיה, שפעת שהופיעה 2-3 פעמים בשנה, עודף משקל של 20 ק"ג ובעיות עיכול. אף אחד מעולם לא דיבר עם שי על שינוי תזונתי לטיפול במצבו. לאחר חודש של שינוי [[תזונה]] כפי שהמלצתי לו ירד שי כ- 10 ק"ג מצב בריאותי הכללי השתפר מאוד והוא הודיע לי שהוא נזקק למשאף לעיתים רחוקות בלבד. הצעתי לשי לבצע את הצום הראשון שלו. שי צם במשך 10 ימים ולאחר מכן לא חזר יותר להשתמש במשאף. הוא דיווח שנשימתו שקטה וחופשית כפי שלא הייתה מזה עשרים שנה. שי המשיך לרדת במשקל והשלים ירידה של 20 ק"ג תוך 3 חודשים. מצב בריאותו היה מצוין והוא נפטר מכל הבעיות שהטרידו אותו במשך שנים. כמו רבים אחרים שי זכה בחיים חדשים.
חיים, בחור בגיל 45, סבל מילדותו מ[[אסטמה]] שאינה מאוזנת למרות שימוש קבוע בתרופות משולבות סטרואידים (סרוטייד 50/500 פעמיים ביום שאיפה) וכן Spiriva פעם ביום. בנוסף נטל בממוצע פעמיים ביום ונטולין. הוא סיפר שה[[אסטמה]] הייתה בשליטה במשך מספר שנים, עד לפני כשנתיים, אז נפגע בתאונת אופניים, לא חזר לפעילות גופנית אינטנסיבית שבה עסק קודם ומצב בריאותו הדרדר, בעיקר בהיבטי חומרת ה[[אסטמה]]. לחיים היה עודף משקל של כ- 30 ק"ג. הוא סבל מסחרחורות, תחושה של גודש ונפיחות בבטן, גאזים וצרבת, [[טחורים]] מדממים, ליחה כרונית שהתגברה אחרי האוכל, כאב ולחץ בחזה, עייפות, יתר [[לחץ דם]] ו[[כולסטרול]] ושומנים בדם ברמה גבוהה. לאחר חודש של היגיינה טבעית חל מהפך בבריאותו של חיים. מרבית התסמינים נעלמו והוא נזקק לתרופות בכמות קטנה מאוד. אחרי חודשיים לא נזקק יותר לשום תרופה ל[[אסתמה]] שממנה סבל במשך 40 שנה!
מצב בריאותו הוטב ללא הכיר והוא רכב על אופניים במאמץ קשה במשך 2-3 שעות מספר פעמים בשבוע. כיום מצב בריאותו של חיים הוא מצוין ואין זכר לכל הבעיות מהן סבל כשהיגיע אלי לטיפול.
רמי, אדם כבן 60, הופנה אלי על ידי ד"ר גיא, מומחה למחלות דרכי הנשימה, הרופא של חיים כיוון שסבל מ[[אסטמה]] מגיל 9 ובמשך 51 שנים. רמי סיפר שהוא טופל בכל השיטות המוכרות פרט להיגיינה הטבעית. בלית ברירה, ולאור ההחמרה המתמדת במצבו, הוא קיבל טיפול תרופתי קונבנציונאלי שכלל משאפים סטרואידים כדורים זריקות וגם טיפול הומאופטי, [[דיקור סיני]], טיפול היפנוטי, מסג'ים [[רפלקסולוג]]יה רייקי, איורבידה, מקרוביוטיקה. אחרי כל זה הגיע אלי לאחר שחלה החמרה נוספת במצבו והוא החל להשתמש במשאפי סטרואידים ואינהלציות של וונטולין בתדירות גבוהה – 1-3 פעמים ביום. כמו כן סבל רמי מעודף משקל של 35 ק"ג, מיתר [[לחץ דם]], מרפלוקס, מפצעים כרוניים על העור, מגירוד מתמיד בעור, מעור לקוי מאוד, מחולשה ועייפות מתמדת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי הנשימה, חום ושיעול וסוכר גבוה בדם, סביב 130. אין ספק שמצבו היה קשה. רמי החל בשינויי [[תזונה]] ותוך זמן קצר חלה ירידה בכמות ובתדירות נטילת המשאפים. אחרי כחודש וחצי הוא כבר היה ללא משאפי הסטירואידים ודיווח על מצב הרבה יותר טוב, לוקח ונטולין ממרחק של חצי מטר 3 פעמים ביום, ללא אינהילציות ונטולין על הפנים וללא משאפים של ונטולין במהלך היום וסטרואידים של הלילה. רמי החל בצום שנמשך 8 ימים והיה עם סימפטומים קשים של התנקות. לאחר הצום הגיע לאי שימוש במשאף במשך 3 ימים ברציפות אבל כשחזר לאכול חזרו לאט תחושות המחנק והצורך במשאף אחת ל- 30 שעות. לאחר תקות אכילה הוחזר רמי לצום ושוב נעלם הצורך במשאף. הפעם אחרי הצום נשמר המצב לתקופה ארוכה יותר אבל לאחר שבוע חזרה המועקה הנשימתית מידי פעם והי הצורך במשאף. מאז ביצע רמי עוד 3 צומות באורכי זמן שונים והיגיע למצב שלא היה צריך משאף אפילו במשך שבוע. אולם בגלל הנזקים הקשים וההרעלה הקשה והכרונית שגרמו לו התרופות ממשיך רמי לסבול מתהליכי ניקוי קשים, [[כאבי ראש]], ליחה מעטה, מידי פעם קוצר נשימה ועוד. אין ספק שמצבו של רמי השתפר במשך 4.5 החודשים שהוא בטיפולי ללא הכיר. כמות התרופות שבהן הוא משתמש ירדה כמעט לאפס, אבל רמי נמצא עדיין בתהליך התאוששות מהצום האחרון ומצבו לא מאוזן עדיין. אין ספק שהוא יצטרך לבצע צום ממושך יותר כדי למגר סופית את ה[[אסתמה]] הקשה ונזקי התרופות. בינתיים ירד רמי כ- 30 ק"ג ומרבית הבעיות האחרות מהן סבל וליוו אותו במשך שנים נעלמו ברובן.
סיכום:
דוגמאות מעטות אלה מדגימות את יכולת הריפוי הטבעי המדהים של גוף האדם. כאשר מסופקים צורכי הגוף בצורה מושלמת וכאשר חוזר האדם לשמור על חוקי הבריאות מתחיל הגוף בניתוח עצמי שבאמצעותו כל חומרי הפסולת האגורים ברקמות נפלטים מחוץ לגוף ותאים פגועים וחולים במשך שנים נפלטים ובמקומם נבנים בהדרגה תאים חדשים ובריאים. שום ניתוח בעולם לא מסוגל לעשות את התהליך הזה. יכולת מופלאה זו נתונה לגוף החי בלבד וטמונה בו מטבע בריאתו.
ניסיוני הקליני במשך 13 האחרונות לימד אותי שמרבית חולי ה[[אסטמה]] יכולים להחלים לחלוטין מהמחלה בזמן קצר יחסית אם ינקטו בכל הצעדים הדרושים להחלמתם. כל יום שחולף ובו משתמש חולה ה[[אסטמה]] בתרופות רעילות רק מקטין את הסיכוי לריפוי מהיר וקל מהמחלה.
