למרות ההתקדמות המדעית והטכנולוגית המדהימה של הרפואה המודרנית, לא נמצאו עדיין דרכים מדעיות היכולות להסביר ולהוכיח מהם הגורמים האמיתיים למרבית סוגי המחלות.
אם מסתכלים על הדברים נכוחה, רואים שמרבית הטיפולים של הרפואה המודרנית המקובלת הנתמכים ע"י מחקרים מדעיים מרשימים, מבוססים בסופו של דבר על תיאוריות, השערות, ניסיון מצטבר וסטטיסטיקה.
ד"ר האמר, מגלה ומפתח הרפואה החדשה, מצא כבר בסביבות שנת 1980 מודל, שלמיטב הבנתי וידיעתי, הינו המודל המדעי היחידי הידוע כיום, שבעזרתו ניתן למצוא ולהוכיח את הגורם האמיתי לכמעט כל אחת מהמחלות.
מספר קבוצות של רופאים וחוקרים בדקו במשך השנים מודל זה והממצאים שלהם תאמו ב-100% את אלה של ד"ר האמר, אך עד היום לא נעשה אף ניסיון רציני מצד הממסד הרפואי לבחון תגליות אלה.
כיצד הכל התחיל?
ד"ר האמר הוסמך כרופא פנימי ב-1972, והוא הפך להיות הפנימאי האחראי במרפאת סרטן באוניברסיטה במינכן, במקביל לעבודתו בקליניקה פרטית שהיתה לו.
זמן קצר לאחר מותו הטראגי של בנו דירק בדצמבר 1978, אובחן האמר כחולה בסרטן האשכים. הוא נותח, החלים, וחזר לעבודתו במרפאת הסרטן.
כאיש צעיר ובריא בד"כ וכאדם סקרן וחקרן, לא ראה האמר שום סיבה הגיונית למחלתו, מלבד האפשרות שיש קשר בין המחלה לבין הטראומה של אובדן בנו. ואז החל מחקרו.
כצעד ראשון הוא תשאל את כל חולי הסרטן שהגיעו למרפאה. התגלית המעניינת הראשונה היתה העובדה שב-100% של המקרים היתה טראומה כלשהי ברקע.
הוא הקפיד לרשום בצורה מסודרת את סוג הסרטן וסוג הטראומה שכל חולה חווה.
בעקבות זאת החליט האמר על הצעד השני במחקר: לעשות צילום CT של המוח לכל אחד מחולי הסרטן שהסכים לכך, וזאת מתוך מחשבה האומרת, שאם המוח הוא זה שמנהל את כל התהליכים בגוף, אולי ניתן יהיה למצוא משהו במוח שקשור למחלה.
תגלית ה-HH
בכל אחד מצילומי ה-CT של חולי הסרטן שנבדקו מצא האמר תופעה מעניינת: נקודה עם מעגלים קונצנטריים סביבה. משהו שמזכיר ציור של מטרת ירי, או את העיגולים שנוצרים בבריכה כשזורקים לתוכה אבן.
האמר רשם בצורה מסודרת את המיקום המדוייק בו הופיעו המעגלים האלה במוחו של כל נבדק. וככל שהצטברו יותר צילומים, ניתן היה לראות שיש חוקיות או היגיון כלשהו בדברים. לדוגמא:
- א. אצל כל החולים בסרטן בנאדיות הריאה הופיעו העיגולים סביב המרכז בגזע המוח השולט על נאדיות הריאה.
- ב. אצל כל החולים בסרטן ריאות בסימפונות הופיעו העיגולים סביב המרכז ששולט על ריריות הסימפונות, ונמצא בקורטקס, באונה הרקתית הימנית.
- ג. אצל כל החולים בסרטן העצמות הופיעו העיגולים סביב המרכז במדולה של הקורטקס, ששולט על אותו אזור בעצמות ששם הופיע הסרטן.
- ד. אצל כל החולות בסרטן השד בצינורות החלב הופיעו העיגולים סביב המרכז בקורטקס השולט על ריריות צינורות החלב, ואילו אצל כל החולות בסרטן השד בבלוטות החלב הופיעו העיגולים סביב המרכז במוחון (צרבלום) ששולט על בלוטות החלב.
וכן הלאה.
הרדיולוגים של אז הכירו את תופעת העיגולים האלה, אך הם היו משוכנעים שהם נגרמים כתוצאה מבעיות טכניות של מכשיר ה-CT, כגון תקלה במתמר או מכשיר לא מכויל טוב.
האמר מסר את הצילומים לבדיקה בחברת סימנס, יצרנית מכשיר ה-CT בו השתמש, והתשובה היתה שהעיגולים מראים על משהו אמיתי, ואינם תוצאה של תקלה או בעיה טכנית כלשהי במערכות ה-CT.
עמיתיו של האמר שלגלגו על ממצאיו נתנו לעיגולים אלה את הכינוי Hamerscher Herd (= הפוקוס של האמר), או בקיצור – HH.
המודל המדעי לגילוי גורמי המחלות
ככל שנבדקו ע"י האמר יותר חולים, כך נעשתה התמונה יותר ברורה ויותר חד-משמעית:
יש קשר ישיר בין הטראומה לסוג ומיקום המחלה בגוף ולמיקום ה-HH במוח.
לאחר בדיקת הממצאים של אלפי חולי סרטן שהיו בטיפולו של ד"ר האמר (מספר שנים לפני מותו היו לו מעל 50,000 מקרים מתועדים), היה ברור שנמצא כאן מודל המאפשר להוכיח מהו הגורם האמיתי לכל אחת מהמחלות שנבדקו.
זהו מודל שעונה לקריטריונים המדעיים, מאחר שניתן להשתמש בו שוב ושוב והתוצאות תהיינה תמיד זהות.
ניתן לראות מודל זה כמשולש שניתן להיכנס אליו מכל פינה ולדעת לפי המידע של פינה אחת מה אמור להיות בשתי הפינות האחרות:
- לפי מיקום ה-HH במוח ניתן לדעת מה היה סוג הטראומה (או "הקונפליקט הביולוגי" כפי שזה נקרא כיום ברפואה החדשה) והיכן צפויים להופיע בגוף תסמיני המחלה.
- לפי תסמיני המחלה ומיקומם בגוף ניתן לדעת מה היה הקונפליקט שגם למחלה והיכן יופיע ה-HH בצילום CT של המוח.
- לפי סוג הקונפליקט שהאדם חווה ניתן לדעת מהי המחלה שצפויה להתפתח בגופו והיכן יופיע ה-HH בצילום CT של המוח.
ההצלבה של שלושת המרכיבים הנ"ל: סוג הקונפליקט↔HH↔הסימפטומים היא כנראה המודל הרפואי היחידי הקיים כיום שבעזרתו ניתן לגלות ולהוכיח בצורה מדעית את הגורם לכל סוג של מחלה.
התייחסויות שונות
באותם מחקרים ובדיקות אשר עשו חוקרים ורופאים שונים לבחינת אמינותו של מודל זה, הממצאים שלהם תאמו ב-100% את אלה של ד"ר האמר.
במאמר שכתב ב-2003 ד"ר הנס אולריך נימיץ, פרופ' להיסטוריה ואתיקה של טכנולוגיה ומדעי הטבע באוניברסיטת לייפציג בגרמניה, הוא מאשר שהתגליות של ד"ר האמר עומדות בכל הקריטריונים המדעיים המקובלים.
הרדיולוגים המתמחים בצילומי CT של המוח דבקים גם כיום בדיעה שתופעת ה-HH היא תוצאה של תקלה במכשירי ה-CT או בעיה בכיול של המכשיר.
אינני רופא ואין לי שום מושג טכני רציני לגבי פעולת מכשירי ה-CT, אך יש לי סיבות טובות מדוע לא לקבל את גישת הרדיולוגים:
- הניסיון הטיפולי שלי ושל מטפלים רבים אחרים מראה, שהממצאים של האמר מדוייקים וזה פשוט עובד.
- לא מצאתי עדיין רדיולוג או מומחה אחר בתחום, שיהיה מוכן לענות על השאלות הבאות:
- א. כיצד ניתן להסביר שבצילומים שונים שנעשו באותו מכשיר CT מופיעים עיגולים שמרכזם במקומות שונים של המוח?
- ב. מדוע מרכז העיגולים לא מופיע בכל התמונות באותו מיקום ביחס למסגרת הכללית של התמונה בכל התמונות?
- ג. מה גורם להבדלים בגודל העיגולים אצל חולים שונים: העיגולים מופיעים בגדלים שונים מאד – בין 2-1 ס"מ ועד עיגולים שמכסים את כל המוח?
- ד. מדוע בחלק מהמקרים העיגולים הם שחורים, בחלק לבנים ובחלק גווני אפור למיניהם?
- ה. מה גורם לכך שלפעמים העיגולים הם חדים מאד, ולפעמים הם פחות חדים, יותר "מרוחים" או קהים?
- ו. מה גורם לכך שבצילום אחד מופיעים מספר מוקדי עיגולים, שכל אחד מהם במקום אחר במוח, והעיגולים סביב כל מוקד שונים בגודלם ובצבעם מהעיגולים שסביב המוקדים האחרים?
- ז. בחתכי צילומי ה-CT אנחנו רואים את הדברים בצורה דו-מימדית, אך במציאות ה-HH מופיע במוח בצורת כדור.
השאלה כאן היא: מדוע באותו מכשיר CT, בחלק מהצילומים מוקד ה-HH מופיע בקורטקס, בחלקם הוא מופיע במדולה של הקורטקס ובחלקם הוא מופיע בגזע המוח או במוחון? - ח. כיצד ניתן להסביר את ההתאמה המלאה שמצא ד"ר האמר בעשרות אלפי מקרים, בין מיקומו של מוקד ה-HH לבין הסימפטומים של המחלה וסוג הקונפליקט או הטראומה שחווה הנבדק?
הערה: לרפואה החדשה יש תשובות מפורטות ומדוייקות לכל השאלות הנ"ל.
לסיכום
המודל שמצא ד"ר האמר, הוא כלי עזר חיוני לכל רופא ומטפל הרוצה להבין באמת מה גרם למחלתו של המטופל ובהתאם לכך כיצד יהיה נכון לטפל באותו מטופל.
מודל זה, ביחד עם שאר התגליות של ד"ר האמר, מחייב שינוי מהותי בדרך הסתכלותנו והבנתנו את המחלות.
אימוץ תגליותיו של האמר ע"י הרפואה המקובלת יוכל להביא לשינוי דרמטי בדרכי הטיפול בחולים בכלל ובחולי סרטן בפרט וכן ולשיפור דרמטי בתוצאות הטיפול.
זה יביא, בין היתר, להפחתה דרסטית בעלויות הטיפולים הרפואיים ובהוצאות הכספיות האסטרונומיות שיש למערכות הבריאות כיום.
אני מקווה שמאמר זה יעזור לעורר עוד רופאים וחוקרים לבדוק את תגליותיו של ד"ר האמר בצורה רצינית ומקצועית.
