המערכת החיסונית (הלימפאטית)

מערכת זו מורכבת מרשת צינורות וקשריות-לימפה. הקשריות מהוות כעין מסננת שדרכה עובר נוזל הלימפה.

הלימפה זורמת באופן חד כיווני מן ההיקף (הפריפריה) אל המרכז.

כלי הלימפה: מנקזים חלקים מהנוזל היוצא מהנימיות אל הרקמות.

נוזל הלימפה: עשיר בלימפוציטים ודל בחלבונים. זרימתו האיטית מופעלת ע"י תת הלחץ שבבית-החזה וגם ע"י עיסוי השרירים. מה שאומר כי חשוב מאד לדעת לנשום נכון אל חלל בית החזה, הסרעפת והבטן וכמובן שגם לקבל עיסויים באופן סדיר. המבנה האנטומי של מע' זו כדלקמן:

ראשיתה: ברשת סבוכה וצפופה של נימיות וצינוריות לימפאטיות.

קשריות-לימפה: אשר בעדן עוברים שוב ושוב כלי הלימפה בדרכם מן הפריפריה אל המרכז.

שקדים: מצויים בחלקו האחורי של חלל הפה ומהווים חלק מרקמת הלימפה שבפתח צינור העיכול. צברי לימפה נוספים מצויים בשליש האחורי של הלשון ובחלק העליון של הלוע.

הכתמים ע"ש פייאר שבמעיים, דומים בצורתם לבלוטות הלימפה. תפקידם למנוע את פלישת החיידקים הבאים מהפה ומהמזון הנכנס אליו.

ה[תימוס]]: יוצא לאויר העולם כבלוטה ומשקלו בעת הלידה כ-10 עד 12 גרם. הוא גדל עד גיל הבגרות ומגיע למשקל של כ-30 גרם. מאוחר יותר מתחיל בהתנוונות ובגיל מבוגר משקלו פוחת לכ-3 עד 5 גרם והופך לרקמת חיבור.

מיקומו בחלל הבינה (מדיאסטינום) בין שתי הריאות מאחורי עצם-החזה (הסטרנום) ובנוי מקליפה ותוך. קיימים בו מרכזי נביטה ללימפוציטים והוא משמש כתפקיד חשוב למערכת הנוגדנים. עיקר תפקידו בילדות ואילו בתקופת הבגרות אין בו את אותם שימושים כמקודם.

הטחול: מהווה את המסה הגדולה ביותר בגוף של רקמת הלימפה. הוא מכיל סוגי תאים לבנים העוסקים בלכידת גורמים זרים המגיעים אליו דרך מחזור הדם באמצעות ייצור נוגדנים כנגד אותם פולשים זרים. הטחול עשיר באספקת דם ומשמש כמעין מסננת למע' החיסונית ולמחזור הדם.

בנוסף משמש הטחול כ"בית קברות" לתאי דם אדומים אשר עבר זמנם ומיצו את תפקידם, אלו האחרונים נבלעים ע"י הבולענים (המקרופאגים).

הטחול יכול גם לייצר תאי דם אדומים במידת הצורך.

בלוטות הלימפה הן בליטות המצויות מעל גבי צינורות הלימפה ומשמשות כמסננות של מע' החיסון ע"י כך שלוכדות גורמים זרים.

בלוטות הלימפה מכילות תאים לבנים רבים וגם לימפוציטים ומקרופאגים. נוזל הלימפה המגיע מהרקמות בא במגע עם התאים הלבנים שבתוך הבלוטה. הגורמים הזרים שבנוזל נלכדים ע"י התאים הלבנים ועקב כך מיוצרים נוגדנים כנגד אותם פולשים זרים. זו הסיבה שבעקבות זיהום בלוטות הלימפה מתנפחות, מאחר וההתנפחות נגרמת עקב התרבות תאים של המע' החיסונית באותם איברים.

בלוטות הלימפה נחלקות לשתי קבוצות:

הלימפה החיצונית: שאותה ניתן לראות ולמשש והיא נמצאת במפשעה, בבית השחי, בצוואר ומתחת ללסת.

הלימפה הפנימית: אשר לא ניתנת למישוש והיא מצויה בחללי הגוף השונים כגון:חלל הבטן, בית החזה והאגן.

מנגנון ההגנה של המע' החיסונית נמצא לאורכו ולרוחבו, בכל רקמותיו של הגוף. העור מהווה משוכה ראשונה בפני תוקפים ופולשים זרים.

העור מהווה מעטפת כמעט במאת האחוזים של גופינו (למעט פתחי האוזניים, העיניים, הנחיריים, הפה והאברים מפני הפסולת).

האפידרמיס: זוהי השכבה החיצונית של העור והיא בנויה ממספר שכבות של תאי-אפיתל. שכבת התאים העליונה בנויה מתאים מתים הנושרים ללא הרף ובמקומם נוצרים תאי עור צעיר היורשים את מקומם.

הדרמיס: זוהי השכבה המצויה מתחת לאפידרמיס. שכבה זו עבה יותר ובנויה מרקמת חיבור חזקה המכילה כלי דם, זקיקי שיער, בלוטות זיעה וחלב (סאבום). מתחת לרקמת החיבור נמצאת שכבת השומן.

במע' הנשימה: ישנן ריריות אשר מכילות תאי שערה ותאי מוקוס הלוכדים ומסלקים את הפולשים הזרים עוד לפני שאלו יגיעו לריאות. תאי המוקוס יוצרים ציפוי דביק העוטף את חלל צינורות הנשימה וע"י כך לוכד את המזהמים. תאי השערה מכילים שערות זעירות הנעות ומסלקות את הריר והמזהמים שבתוכו החוצה מדרכי הנשימה. פעולתן היא כמטאטא או מברשת המברישה כלפי חוץ בלבד.

ברירית הנרתיק: אצל האישה קיימים חיידקים מיוחדים המייצרים חומצה אשר מונעת חדירת פולשים דרך הפתח הואגינלי. זוהי דוגמא לחיידקים "טובים" הבאים להגן מפני "הרעים" מחוללי המחלות.

מע' העיכול: מכילה כמות גדולה של חיידקים באזור הפה ובמעי הגס. חיידקים אלו קרויים פלורה טבעית ולהם תפקיד חיוני ביותר לשמירה והגנה מפני החיידקים "הרעים".

מע' השתן: מונעת פלישת גורמים לא רצויים ע"י עקרון הזרימה שבהטלת השתן. אבנים בכליות, ערמונית מוגדלת, או אי יציאה סדירה להתפנות מגבירים את שכיחות הזיהומים בגוף בכלל ובדרכי השתן בפרט מאחר ועקרון הזרימה שמה נחסם בעטיין של אלו.

התאים הלבנים: נוצרים במוח העצם. מספרם בדם נע בין 5,000 ל- 10,000 תאים למ"מ מעוקב של דם.

הנויטרופילים מהווים כ-% 70 מכלל התאים הלבנים. תאים אלו נוצרים כל העת במוח העצם. עוברים לדם למשך כ-6 עד 8 שעות מסיימים תפקידם ומתים. תפקידם לבלוע ולפרק גורמים זרים ורקמות פגועות. הם למעשה מהווים את קו ההגנה הראשון בגוף כנגד הפולשים הזרים. הנויטרופיל נקשר לגורם הזר ומקיפו עד שזה האחרון נבלע בתוכו – מתקיפו ע"י הקפתו.

הגוף הזר נלכד בשלפוחית שהדופן שלה נוצר מקרום התא בעת בליעתו. בשלב זה השלפוחית מתאחה עם שלפוחית המכילה אנזימים מעכלים והגוף הזר מתכלה ומושמד.

המקרופאגים: תפקידם לבלוע ולעכל גורמים זרים ורקמות גוף פגועות, כמו כן להפריש חומרים המווסתים את פעילות מע' החיסון. הם מהווים 10% מהתאים הלבנים בדם ומצויים גם ברקמות הגוף השונות כגון: בשכבה התת עורית, בכבד, בריאות, בטחול ובקשרי הלימפה. בניגוד לנויטרופילים החיים שעות בודדות מסוגלים המקרופאגים להתקיים לאורך שנים.

הלימפוציטים: מהווים כ- 20% מכלל התאים הלבנים בדם ונחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

הראשונה: לימפוציטים מסוג B אשר מייצרים חלבונים הקרויים נוגדנים (אנטי- באדיס).

והשניה: לימפוציטים מסוג T הכוללים מס' סוגים נוספים אשר תפקידם לתמוך ולאפשר למע' החיסונית לעבוד בשיתוף פעולה מלא ומתואם עם כל "החיילים" שלה במערכה על בריאות הגוף.

הטיפול הרפלקסולוגי הלימפאטי יעשה כך:

עיסוי של חליבה וסחיטה כלפי חוץ באזור השוקיים והקרסול (המלאולוס) משני צדיו בחלקו העליון. באזור הייצוג של בית השחי ובין האצבעות בקו החיבור של הלימפה הצווארית, היכן שמסתיים קו החיבור בין יסוד האש ליסוד האוויר, יש ללכת בתנועות זחל וסחיטה כאחד כלפי חוץ.

כמובן שגם ניקוי האיברים מפני הפסולת (שיתונים ומעיים) ראוי כי יעשה ויעסה באותה הזדמנות חגיגית, מאחר ומערכות אלו קושרות עצמן האחת לרעותה ב"קשרי דם אמיצים".

שיהיה לכולנו טיפול מהנה, הנותן מזור ומענה לתחלואי הגוף והרוח!

בהצלחה!