כיום במאה ה-21 אנו עוסקים רבות במחלות ובחולים. נראה, שבנושא זה קיים ידע עצום, ואולם קיים מעט מדי ידע, בעיקר בנושאים היישומיים של הבריאות.
ככל שהרפואה מתקדמת (אובייקטיבית) כך פוחתת שביעות רצונו של הפרט (סובייקטיבית), ומתגברת תחושת האי נחת של צרכן הבריאות.
נברר לעצמנו מה אומר לנו המושג "בריאות". בריאות= חרות, עצמאות (חולי = נכות, מוגבלות). בריאות היא אחדות של הגוף, הנפש והרוח. זהו מצב אליו שואף כל גוף חי, והוא הנותן את משמעות לחיים. זוהי סגולת האדם מטבע בריאתו. האדם ("המיקרו") הוא חלק מן הטבע ("המקרו"), המשפיע על גופנו ומניע את התנהגותנו על פי חוקיו, הפועלים וחלים עלינו. הבריאות היא פעול יוצא של חיים בהתאם לחוקי הטבע, השולים בעולמנו: מזג האוויר- טמפרטורה, לחות, לחץ ברומטרי; והאקולוגיה- בעיקר הצמחיה, שחלקה משמשת לנו כמזון. מעניין שהאדם הוא יצור הטבע היחידי היודע לספר על עצמו, לפגוע בעצמו במו ידיו וכמו כן לשבש את האקולוגיה, הסובבת אותו, ואף לנסות לעוות את חוקי הטבע הקיימים הרבה לפניו.
האדם גם יודע, שע"י חשיבה חיובית מטרתית מסוגל הוא לקחת אחריות על עצמו ולהצליח במשימותיו, כי הכול טמון בו, והתשובות ה"אמיתיות" ביות הן נחלתו שלו. הרמב"ם אמר: "הרפואה נחוצה רק במקום שהמזון נכשל". אם כן, המחלה היא תוצאה של הפרת האיזון האופטימלי של כל פרט על פי המבנה האורגני, הרגשי והשכלתני שלו. כמו שהפלנטה של חוקותיה בנויה משליש יבשה ושני שליש מים, כך גם האדם השלם מושפע משליש תורשה (גנטיקה) והשפעות טרדם לידתיות, שליש בחייו. מסתבר, שהמשפט: "הכול צפוי והרשות נתונה" נכון גם על פי המדע הרפואי והפסיכולוגי כאחד.
אם נתבונן במקורות שלנו ביהדות, נמצא כי המושג "בריאות מוזכר לראשונה בבראשית בהקשר לבהמות העולות מן היאור: "שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר" (לעומת "דקות הבשר"). בריא פירושו שמן, חזק. כך גם חלק מאתנו גודל בהמשך שנים רבות ע"י "היידישע מאמע"/ " אמא כפרה". במשנה, החולה והזקן מתוארים כחסרים, ואילו הבריא והילד נחשבים לשלמים. על רבי חנינא נאמר, שהיה מסוגל לנועל נעלו אפילו בגיל 80. תפקוד מבטא שלמות. אם כך, זה לא הגיל – אלא התרגיל!
על פי הרמב"ם (המאה ה-12) הרפואה מחולקת לשלושה ענפים:
א. מניעת מחלות= אורח חיים בריא ("הנהגת הבריאות").
ב. הטיפול בחולים.
ג. מי שאינו חולה אך גם אינו בריא לחלוטין.
א. "הנהגת הבריאות"
"הנהגת הבריאות היא רפואה מנע. זוהי רפואה כדאית ביותר ומעודפת על פני ריפוי של כיבוי שרפות (s.o.s): ראשית, נמנע סבל רב, ושנית, החיסכון בזמן ובכסף עצום. ולכן, ההשקעה כדאית מאוד.
כיצד נעשה הדבר? ע"י העלאת המודעות בגיל צעיר לתזונה נכונה, לאוויר צח ופעילות גופנית- בבית, ברחוב, בכביש, בבית הספר ובעבודה; ע"י יצירת רצון לשינוי וע"י הפנמת חשיבה חיובית. כל זה משולב בהרבה הומור.
חיזוק המערכת החיסונית של האדם= הרופא הפנימי האינדיבידואלי של כל אחד מאתנו, ונתינת דוגמה אישית, המקרינה על הסובב, מעלים את האחריות האישית של האדם על חייו, וכפי שאלינור רוזבלט אמרה: "אלו הם חייך, רק אם תשלוט בהם".
כיום אמנם גוברת בציבור המודעות לאורח חיים בריא הן לתזונה, למשקל הגוף, לתנאים הבריאותיים- הסניטריים והאקולוגיים, לפעילות הגופנית (לעיתים לא מבוקרת דייה), אך לצד הצלחה זו קיים כישלון: ההוצאות על הטיפולים בחליים עצומות. תשלום מיסי קופת החולים גבוה מאוד,וקיימת נהירה עצומה לרפואה הפרטית (כולל חלטורות, כי מחוסר אונים, נתלה החולה בקש), וזאת בשל קיצור משך ההמתנה והיחס האישי המשופר בסקטור הרפואי הפרטי. בשל גלי ההפצצה האדירים באמצעי התקשורת הרפואית בפרסום, במידע ובידע (לא תמיד מהימן) על מחלות, לצידו של מחסור עצום בבריאות, כגון: מכוני-בריאות, התעמלות פסיבית, בטאוני בריאות, אנציקלופדיות בריאות, הרצאות, סדנאות, קורסים, ייצור מוצרים, המבטיחים את "הדרך לגן עדן", תעשיית מכשירים שונים (לעיסוי ולהרפיה, לשיכוך כאבים ולהגברת האון וכיוצא באלה), מוצרי טבע, בתי טבע, תעשיות מזרנים, כיסאות ומושבים אורתופדיים, צמחים, קוסמטיקה (טבעית/ טבעונית), שיטה "עשה את עצמך", תרופת הפלא: דיאטת הוקוס פוקוס…
כל אלה מציפים את האדם האוב וגורמים לו ליתר בלבול ותסכול. מעט ידע הינו מסוכן! ככל שהתהליך ממוסחר יותר, כך מתעוררים פחדים מפני מחלות, נוצר חוסר פרופורציה בין הציפיות מהרפואה ומהרופאים לבין התוצאות המאכזבות והמתסכלות. תחושת החשדנות (ובצדק) וחוסר הביטחון בדבר ה"אמת" והספקות בנוגע לאריכות ימים בנועם יוצרים דאגה ומתח, חוסר אונים, אלימות, הגוררים אחריהם יותר מחלות ואף התאבדויות. זהו מעגל סגור ומסוכן הגורם לפאניקה ומתח עולה ושוב מתגברת התחושה, ש"חייבים לעשות משהו" ו"צריך לשנות משהו".
במקום לחפש את התשובה מבפנים, בתוכנו (גם במצב של ריקבון בחיי הנישואין), כי רק היא מתאימה לנו, אנו בוחרים בטעות לברוח לפתרון קל יותר, שניתן לקחת בו חלק מיידית, אך בפרוש מסיר מאתנו אחריות אישית. תופעה זו מביאה להצטרפות לכיתות ולכתות, לשימוש בסמים, לשתייה באלכוהול, ולפנייה לרופאי אליל ולמרפאים, שלא הוסמכו כראוי. כל אחד מחפש לו "רבי/ "גורו" משלו.
ב. הטיפול בחולים
הטיפול הטבעי כולל תרופה אחת המורכבת מ-3 ערכים חיוניים: רוך, אהבה ואכפתיות Tender, Love, Care – T.L.C )). זוהי תפיסה הוליסטית (כוללנית) המתייחסת לחולה ולא לחולי או למחלה – חשוב הקשר האישי עם יחס הומאני תומך. כיום, מאז שקיימים יותר אמצעים טכנולוגיים לאבחון ולאיתור של גורמי המחלה, נושא הנמצא בראש מעיינה של הרפואה המערבית, וכמו כן, כאשר הולכים ומתפתחים תהליכים טכנולוגיים וביו- טכנולוגיים, המאפשרים ניתוחים מסובכים ביותר, עולה גם כאן הפרדוקס בין עליית תוחלת החיים לבין חשיפת האנשים למחלות ניווניות וכרוניות, לצד היווצרות בעיות מכאניות בעמוד- השדרה ובפרקים- בלאי ש"במכונה" עקב אורח חיים מעוות (כמו שימוש יתר או חוסר שימוש באברים ובאנרגיות = ניוון של המערכות),
כאשר קיימת הדיאגנוזה בהעדר בדיקה קלינית- בדיקה פיסיקלית ידנית, המוסרת מידע שאין לו תחליף (שלצערנו כיום פחות ופחות בשימוש ע"י רופאים), האדם כמעט אינו מהווה שותף לריפי של עצמו, כאילו אין צורך בפעולה מצידו. משל למה הדבר דומה? למכונית המובאת למוסך שאין לה פה, נפש או נשמה אך יש לה רק "לב" פועם (מנוע). ברפואה קיים ידע רב על מעט תחומים (מומחיות ותת ממוחיות), ומה שמעניין את המעדנים הסקרנים זה "האיך" דבר פועל ומהן השיטות הפועלות. מה שבאמת חשוב הוא לבסס את יעילותן של שיטות הטיפול השונות ע"י צבירת ניסיון וצירוף התוצאות למדגם סטטיסטי.
להיות "אנטי" גורם לחסימות ולמחלות. אם כן, יש לשאוף לכבד את הזולת ואת השוני, שהוא מביא עמו, דבר, שיעודד את שילוב שיטות הריפוי השונות במטרה להגיע "לרפואה שלמה" (על פי הברכה ביהדות). כאן יש להפקיד בין מרכיבי החוויה (אמון, אמונה, ותקווה) לבין ההשפעות של הטיפול עצמו. החוויה היא סובייקטיבית ונתפסת בדרג האישי מנקודת המוצא של "כיצד אני תופס את המציאות ואת עצמי", ואילו השפעות הטיפול ותוצאותיו הן אובייקטיביות, אפילו כשהוא ניתן למחוסרי הכרה (כפי שהוכח בהומיאופתיה), וכפי שאלברט איינשטין אמר ב-1941: "מדע ללא דת הוא נכה, דת ללא מדע- היא עיוורת". בשנים האחרונות החל להתאחדות הקרע בין הרפואה המערבית השמרנית לבין הרפואות המשלימות. כיוון זה יש לעודד, על מנת שייווצר החיבור (התפר) הנכון בין השתיים.
ג. מי שאינו חולה, אך גם אינו בריא לחלוטין
אדם כזה דרוש התייחסות מיוחדת כמו האדם בגיל השלישי, שהוא במקרים רבים עשוי להיות כללית בריא, אך הינו רגיש ויש לו נקודות תרופה וחולשות שנוצרו עקב הבלאי הטבעי, ובהן יש צורך לטפל. כיום אנו שומעים תשובה לתלונתו של חולה כזה בפני הרופא המודרני: "בגיל שלך אין מה לעשות". הפרדוקס ברפואה של המאה האחרונה הוא שהיא מטפלת באפיונים נורמליים לחלוטין כגון: הצטננות, חום, דלקת, כאב וכו', שהם הסימפטומים לתהליכי ריפוי ואיזון טבעיים של הגוף, זאת במקום לטפל במפירי האיזון עצמם ולחזק את נקודות התורפה שנוצרו, הגוף או בנפש, שהם גורמי המחלה ותוצאותיה.
כיום מטפלים בתופעות כגון כאבי צמיחה (בגוף ובנפש) בגיל ההתבגרות ע"י תרופות, הגורמות לתופעות לוואי מיידיות ואף מאוחרות יותר על מערכות גוף/נפש, לאו דווקא ישירות. מחלקים היום תרופות לדיכוי הכעס והרוגז, המונעות שחרור דרך ה"וונטה" הנכונה, ותרופות ותכשירים לנשירת שיער ולאקנה; מבצעים טיפולים ליישור שיניים ולשדיים גדולים/קטנים, שאיבות שומן, ניתוחים להחלפת המין ולעיקור פוריות, התערבות תוך רחמית בהתפתחות העובר וטיפולים באימפוטנציה עד להשתלת תותבות, וכל זאת מבלי למצוא את הסיבה האמיתית והעמוקה לתלונה של החולה.
כמו כן מטפלים היום בעייפות, סימפטום במובהק, שיכול להיות נורמלי לחלוטין! הרפואה נותנת סמים מעוררים לעייפות הטבעית ומרדימים לנדודי השינה. שולחים את האדם ל"מעבדת שינה" לחקור בתדירות ההפרעה שלו, וכך גם מתערבים ומפריעים לחלומותיו הטבעיים. הרפואה נותנת תרופות על בסיס סטרואידים (עם השפעות לוואי מסוכנות ביותר) ועירויי דם לספורטאים כדי לשפר את ביצועיהם לאחר כל אלה אין זה פלא, שהאדם קם בבוקר וטוען: "אני לא אני —< לחץ --> מתח–> "חייבים לעשות משהו"! בגמרא: "חלים" =בריא. מכאן להחלים ולהבריא. כתוב: "עיתים חלים ועיתים שוטה" (מי שאינו אחראי למעשיו). "החולה ליבו צר" ( angor- אנגינה פקטוריס), "והבריא – רחב נפש". כשאדם מבקש סליחה? על שהוא מבצע תהליך טבעי/ בריא? ומברכים אותו: "לבריאות".. בספר ויקרא כתוב "אם בחוקותי תלכו..". כאן המרשם המלא לבריאות ולחיים טובים על פי "חוקותיו"- חוקות הבריאה שמבראשית. עפ"י הרמב"ן (שהיה רופא במאה ה-13)- "ישמרני האל מחולי ומעקרות.. כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג עניינם בטבע כלל: לא גופם ולא בארצם, לא בכללם ולא ביחיד.
יברך השם את בריאותכם ולא תזקקו לרופאים, כמו שנאמר: אנכי ה' רופאך". הרמב"ן הדגיש, כי הרופא אינו מרפא מחלה כי אם האלוהים הוא "רופא החולים" ומכאן, שהאדם הרופא הוא רק שליח האלוהים, ככתוב בספר שמות: "כל המחלה אשר מתי במצרים ל אשים עליך- כי אני ה' רופאך". גם בספר ירמיהו כתוב (ומצוטט בשינוי בתפילת שמונה עשרה): "רפאני ה' וארפא, הושיעני ה' ואוושע, כי תהילתי אתה".
לסיכום: האדם הוא הרופא הטוב ביותר של עצמו, למרות שלעיתים הוא נזקק לעזרה מבחוץ ו/או רק לכוונה/להדרכה ע"י אדם מקצועי. הפוסק "צדיק ורע לו.." נשמע כפרדוקס עתיק יומין, אך לא כך הדבר; זהו הניסיון, בו עונד כל אדם מדי שעה בשעה, ועליו לדעת לקיים את הפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". החולי הינו תמריץ לאדם לתקן את אורחותיו. "כישלון" הבריאות הוא לעיתים ראשית "ההצלחה". ה"שטן" בהיפוך אותיות "נטש". היינו, כאשר האדם נטש את תורת האמת של עצמו, התעלם מן האיתותים שקיבל מגופו והמשיך לבגוד בגופו- יצטרך לשאת בתוצאות ולשלם מחיר, לעיתים יקר מדי ואף בלתי הפיף, בבריאותו. כי הגוף כבר אינו מוכן לקבל "פקודות" לא מהאדם עצמו, לא מהרופא ואף לא מן התרופות, אפילו "התותחים" שביניהן. ניתן אז לומר כי "השטן" השתלט על חייו…
המסקנה: עלינו לקחת במודעות מלאה אחריות על מעשינו ואורח חיינו, לאחוז במושכות של "מרכבת האדם" ולמצוא את האיזון העדין לשליטה מוצלחת בחיינו ולבריאות!
**ד"ר עתליה קונלי היא רופאת כאב ושיקום ופסיכולוגית רפואית
