ניתן להבחין בADHD:
Attention deficit disease with/without hyperactivity פירושו הפרעות ריכוז עם/בלי פעלתנות יתר. ובקשיי/ליקויי למידה העלולים להתבטא ב Agraphia- קשיים בכתיבה,ב- Acalculia- קשיים בחישוב/חשבון וב- Dyslection – קשיים בכתיבה,בקריאה ובהבנת החומר.
לפי הנתונים האחרונים 7-15% של ילדי בית הספר סובלים מבעיה כלשהי הקשורה לירידה בריכוז, בקשב או ביכולת למידה.
שיעור התחלואה אינו מדויק עקב העובדה שמספר גדול של ילדים אינם מאובחנים כיאות. השכיחות אצל בנים גבוהה פי עשרה מאשר אצל בנות.הבעיה מאובחנת בעיקר כשהילד הופך לתלמיד בית-ספר.
יש להבדיל בין ADHD אמיתי לבין הפרעות קשב וריכוז שהן סימפטום של בעיה אחרת. קל יותר לטפל בסוג השני. לשם כך צריך לברר מהי הבעיה האמיתית שגרמה להפרעות הללו. ילד, למשל, יכול לכעוס על אימו שלא הרשתה לו ללכת לחבריו. בעקבות הכעס הזה הוא עלול להתנהג באופן שדומה לביטוי של ADHD כדי להרגיז את אימו.
(קיראו בהמשך את תיאור הגורמים שהביאו להתפתחות הבעיה או האיצו את ביטוייה).
לעומת זאת, לא קל לרפא את ADHD האמיתי, כי בדרך כלל הבעיה מולדת.זאת אינה מחלה גנטית, אך הילד עלול להיוולד עם הפגם הזה.כיצד זה אפשרי?
ישנן מחלות רבות שאנו נולדים איתן. אלה הן מחלות שעלינו להתמודד איתן במשך כל חיינו, והן בדרך כלל לא ניתנות לריפוי מוחלט.אלה הן מחלות שהנשמה שלנו בחרה בהן, כדי לשלם חובות
קרמטיים מגלגולים קודמים. ניתן לגלות את מקור הבעיה באמצעות תקשור עם הנשמה העליונה של האדם.
מידע רב על נושא גלגולי הנשמות ניתן לקבל בספרי "חלומות היפנוטיים".
לפי הרפואה המערבית הסיבה ל- ADHD אינה ידועה.יש סברות רבות להיווצרות המחלה,כמו פגיעה מוחית שהתרחשה בזמן ההריון ובזמן הלידה,או פגם גנטי שטרם נתגלה,אך הסברות הללו אינן מוכחות מדעית.
ביטוי המחלה.
להלן סימפטומים נפוצים של ADHD ושל קשיי למידה.
לקביעת אבחנה אין צורך בנוכחות של כל הסימפטומים הבאים.
* פעלתנות יתר, אימפולסיביות
* דיבור מופרז וללא עניין
* הפרעות של תשומת לב
* הפרעות קואורדינציה
* ירידה בריכוז
* הפרעות בזיכרון ובחשיבה
* קשיים בכתיבה, בקריאה, בספירה ובהבנה
* אירגון גרוע
* חוסר סבלנות
* אלימות
* דיכאון
ניתן להבחין במחלות המקבילות ל-ADHD ומלוות אותו (ב30-50%):
= מחלות גנטיות כמו,תסמונת וויליאמס או FCS.
= מחלות פסיכיאטריות.
= תסמונת טורט.
= אי יכולת למידה/ פיגור שכלי קל.
להלן ההיבטים האפשריים העלולים ליצור או להאיץ התפתחות של בעיות ריכוז,קשב ולמידה:
1.ההיבט הבסיסי ולרוב הקובע הוא "דיכוי ביתי".
מדובר בהורים שמתייחסים לילדם בחוסר התחשבות,בחוסר כבוד ואף בשתלטנות.לרוב,הדבר
נובע מחוסר מודעות מצד ההורים.
במקרים אלה הילד מחפש דרכים חלופיות כדי לבטא את עצמו.
כדי לזכות בתשומת לבם וביחס אוהד מהוריו הוא עלול לפתח סימפטומים כמו פעלתנות יתר
(היפראקטיביות), אלימות או אי הקשבה,ובכך משיג את מבוקשו:
הוא זוכה ביחס (ולאו דווקא חיובי) מבני משפחתו.
הילד מתנהג בצורה זו על מנת לתקן את המצב הנתון וכביכול לרכוש לעצמו את היחס,את
האהבה,את ההקשבה, את ההתחשבות…לעיתים הסימפטומים הללו (התנהגותו של הילד) הם העתק מדויק של התנהגות ההורים כלפיו.
לדוגמה:
בזמן שאם הילד צופה בתוכנית בידור מרתקת בטלוויזיה, הילד מבקש ממנה להפעיל סרט וידיאו האהוב עליו.איך תגיב האם?
1.לא תתייחס לבקשתו/ לא תשמע את בקשתו.
2.תגיב בשלילה ובחוסר סבלנות.
3.תבקש מהילד לחכות עד סוף התוכנית שבה היא צופה.
4.תפסיק לצפות בתוכנית בה היא צופה ותפעיל עבור בנה את סרטו האהוב.
הסעיף האחרון דמיוני יותר מהשאר,לכן בואו נתייחס לשלושת הסעיפים הראשונים כאל אפשרויות התנהגות מציאותיות.
אם תסריט דומה לזה מתרחש מדי יום,הילד מאמץ את התנהגותה של אימו ומפתח "סימפטום" – "אי הקשבה" או "ריכוז לקוי" ואף "ליקוי בשמיעה". הסימפטומים הללו באים לביטוי במצבים
בהם הילד מתבקש לבצע משימה שאינה חביבה עליו כמו לצחצח שיניים,ללכת לישון,לסדר את החדר… מוכר לכם?
אז מדוע מקובל לחשוב שהורים אינם סובלים מחוסר ריכוז או מ-ADHD?
הרי לרוב הם מתנהגים בדיוק כמו ילדיהם ה"חולים".
מרד,אי הקשבה וחוסר ריכוז כביכול אצל הילדים מטופלים לצערי הרב בתכשירים כימיים כגון ריטלין,שהם לרוב בעלי סיבוכים רבים ותופעות לוואי בלתי נעימות.
2.ההיבט השני הוא "דיכוי חינוכי" המופעל על הילד במוסדות חינוך.
דיכוי זה מתרחש בזמן שבו מורים ומחנכים מפעילים לחץ על הילד כדי ללמדו ולחנכו לפי כללים מקובלים.
"דיכוי חינוכי" יותר מסוכן מ"דיכוי ביתי",כי במסגרת הקשוחה של מערכת החינוך הקונבנציונלית מופעלים על הילד לחצים ללא התחשבות ביכולתו הנפשית.
לרוב תוכניות הלימוד והחינוך אינן מותאמות לצרכיו של כל אחד מהתלמידים אלא לקבוצה בלבד.אין זה נכון להניח, של- 30-40 ילדים יש תכונות אופי,יכולת לימוד ויכולת קליטה שווים.כתוצאה ממדיניות זו נפגעים הרבה ילדים.
הרי ידוע לנו שלכל אדם יש תחומי התעניינות שונים.
קיבוץ של 30-40 ילדים תחת תוכנית אחידה יוצר פגמים קשים שעלולים להתבטא בהפרעות קשב וריכוז.חלק מהפגמים מתגלים בתקופה מאוחרת יותר בצורת ביישנות,חוסר ביטחון עצמי, ערך עצמי נמוך,קושי בקבלת החלטות,דיכאון,פחדים וחרדות ועוד.
רק באמצעות התייחסות אישית לכל ילד ובהתאמת תוכנית לימודית מיוחדת ניתן למנוע היווצרות של הפגמים הללו.
3.ההיבט השלישי הוא "דיכוי חברתי" המופעל על הילד מצד החברה.
כדי להתמודד עם תופעות כמו תוקפנות,התגרות,לעג,הקנטות והתנשאות מצד ילדים אחרים,על הילד להיות בעל תושייה ובעל ביטחון עצמי גבוהים.
יש חשיבות גדולה להתנהגות ההורים כשהם משקיעים מאמצים רבים בטיפוח התכונות הללו בילדיהם. על ההורים להיות קשובים לצרכים של הילד ולקלוט מיד את המצוקה שממנה הוא
סובל בין כותלי בית ספרו ומחוצה לו.
4.ההיבט הרביעי הוא גורם בריאותי/תזונתי המורכב ממספר מרכיבים:
א) חשיפה ל:
– עופרת ולמתכות כבדות אחרות.
– חומרי שימור ולצבעי מאכל (בעיקר לצבע צהוב).
– ממתיקים מלאכותיים כמו אספרטם,סוכרזית,סכרין.
– סוכר לבן בכמות מופרזת ולפחממות מזוקקות אחרות.
ב) אלרגיות מזון.
ג) דלקות אוזניים חוזרות (ירידה בשמיעה).
ד) מחסור באבות-מזון ובוויטמינים.
5.ההיבט החמישי מתבטא בהפרת האיזון האנרגטי.
כולנו פוחדים מהשפעה רעה על ילדינו ומחפשים עבורם סביבה הולמת.לצערי,הגורמים שמהם אנו פוחדים נמצאים ב"קודש הקודשים"- בבית הספר שלנו.ברגע כניסתו של הילד לכיתה המונה
30-40 ילדים, הוא נחשף למגוון האנרגיות המפוזרות בחלל הכיתה.כל בני האדם הינם בעלי צ'אקרות (הילות,מרכזי אנרגיה) ומסוגלים לקלוט ולשדר תדר אנרגטי חיובי ושלילי.
האנרגיות השליליות של תוקפנות,אלימות,כעס או מרדנות משפיעות על הילדים בכיתה.אפילו ילד אחד בלבד המשדר אנרגיה שלילית עלול "להדביק" את השאר ולהשפיע עליהם רעה.
כתוצאה מכך הילדים מתאימים את עצמם לתדר שלילי והתנהגותם הופכת לאלימה, להרסנית ולהיפראקטיבית.
ההשפעה האנרגטית תלויה באופן ישיר בקירבה פיזית למקור האנרגטי (שלילי או חיובי).הילד היושב באותו השולחן עם חברו שמשדר בקביעות אנרגיה שלילית,"יידבק" מהר יותר משאר ילדי הכיתה.
כדי להבין את דבריי,אני מציעה לכם להיזכר בילדותכם, בכיתה בה למדתם.האם זכור לכם שהיו בכיתתכם ילדים בעלי התנהגות אלימה ותוקפנית?
נסו להיזכר איך הדבר השפיע על התנהגותם של שאר הילדים…
ברגע שתעלו בזיכרונכם את הפרטים הללו,תבינו איך ילדיכם מושפעים מהתנהגות שאר הילדים בכיתתם.
להלן מקרה של קשיי למידה ופעלתנות יתר שטופל על ידיי.
הפרטים במקרה שונו לצורך השמירה על צנעת הפרט.
ילד בן 9 הובא לטיפול ע"י אמו עקב אי יכולת לכתוב,קושי בריכוז,היפראקטיביות ופחדים.
במפגש הראשון קובי נראה חסר מנוחה,מפוחד וחסר ביטחון.
אימו סיפרה שבנה לא מסוגל לכתוב.הדבר מקשה על התקדמותו בלימודים ויוצר מצב שהילדים בבית הספר לועגים ומציקים לו.
זה רק מוסיף לחוסר בטחונו העצמי שמתבטא בפחדים מבדידות ומהופעה בקהל.
שאלתי את קובי האם הוא מעוניין בטיפול בהיפנוזה.אחרי שהסברתי לו את עקרונות התהליך,הוא הסכים בשמחה.קובי השתדל מאוד והתהפנט בקלות.התחלנו מהרפיה רגילה.
בהיותו בהרפיה עמוקה קובי החל לספר:
– "כשהייתי בן 5,הלכתי לגן… היו שם הרבה ילדים.הם היו חברים,אבל לא רציתי להיות שם."
– מדוע קובי? שאלתי.
– "פעם אחת הגננת התרגזה עלי והרביצה לי… אני בכיתי והשתוללתי,רציתי להתנגד לה,ואז היא קראה לעוזרת שלה ושתיהן הרביצו לי…(בוכה),הם היכו אותי במקלות.זה היה נורא."
– מה הרגשת קובי?
– "הרגשתי מושפל,מסכן,חסר כבוד עצמי.רציתי למות."
– סיפרת לאימא?
– "לא.ניסיתי לספר לה אבל לא הייתי בטוח שהיא תוכל להשפיע על הגננת.העדפתי להתמודד לבד."
– למה? היית רק בן 5. איך יכולת לעמוד בזה לבדך?
– "לאמי גם כך היו הרבה דברים להתמודד איתם.לא רציתי להקשות עליה."
– מה עשית קובי?
– "התמרדתי.אמרתי לאימא שאיני מעוניין ללכת לגן הזה.היא לא הסכימה להעביר אותי.ואז הייתי בורח מהגן כמעט בכל יום."
– לאן ברחת?
– "אני וחבריי היינו משוטטים בשכונה עד סוף היום".
– אבל הייתם בני 5! לא פחדתם?
– "לא כל כך.יותר מזה פחדנו מהגננת.היא הייתה מטורפת.לא רציתי לחטוף ממנה שוב.שנאתי אותה שנאת מוות.גם עכשיו אני עדיין שונא אותה!"
– האם אמך יודעת על הסיפור הזה?
– "כן.כשהיא תפסה אותי פעם משוטט מחוץ לגן,נאלצתי לספר לה."
– איך היא הגיבה?
– "היא העבירה אותי לגן אחר."
אימו של קובי תמכה בגירסתו והוסיפה שהזדעזעה מהמקרה.היא רצתה לקחת את בנה לטיפול פסיכולוגי,אך זה לא התאפשר לה עקב בעיות אחרות שצצו במשפחתה.במהרה המקרה נשכח ואף אחד לא קישר אירוע טראומטי זה לבעיות הכתיבה שהופיעו בהמשך.
עבדנו עם קובי על האירוע.באמצעות ההיפנוזה הוא שוב חזר לגיל 5 והגדיר אותו מחדש (יצרנו HAPPY END).
קובי שיתף פעולה והתקדם במהרה.בעקבות הטיפול הוא השתחרר מכעסו ומשנאתו כלפי הגננת.הוא החל לכתוב,השקיע בלימודים ולמד להתמודד עם הלעג וההקנטות מצד תלמידי בית הספר.
בנוסף לטיפול בהיפנוזה נתתי לקובי תרופה הומיאופתית.התרופה עזרה לו למתן את כעסיו ושיפרה את יכולת הריכוז שלו.
הטיפול המשולב עזר לקובי להשתחרר מהטראומה של ילדותו שבעצם גרמה לחסימה בכתיבה.
מכוון שגם אביו סבל מהפרעות ריכוז,יש להניח שבעיות של ריכוז ופעלתנות יתר נוכחו עוד לפני מקרה ההתעללות.
הבעיות הללו רק החמירו בעקבות הקשיים שאיתם הילד נאלץ להתמודד.
טיפול
הרבה פעמים אנחנו ממהרים להתחיל טיפול תרופתי (ריטלין) בילדים בעלי הפרעות ריכוז וקשיי למידה (ADHD).ריטלין אכן משפר את הריכוז ומפחית פעלתנות יתר (היפראקטיביות), אך אינו פותר את הבעיה העיקרית שגרמה למחלה ו/או החמירה אותה. כמו כן ריטלין עלול לגרום
לתלות מסוימת, לעתים כדי לשמור על האפקט הטיפולי מוכרחים לעלות את מינון התרופה.
מאחר וריטלין גורם לתופעות לוואי רבות, מומלץ ראשית למצות את השיטות
הבלתי קונבנציונליות כמו היפנוזה והומיאופתיה קלאסית.
בהצלחה!
כל הזכויות שמורות לד"ר ליאנה סופר.
