זעזוע מוח
זעזוע מוח מוגדר כאובדן הכרה זמני, חולף, הנמשך משניות ועד למספר שעות וסיבתו חבלה בגולגולת. אובדן זיכרון ביחס לאירוע נחשב גם הוא לזעזוע מוח.
הסיבות לחבלה בגולגולת שונות ומגוונות והן תלויות גם בגיל הילד.
בגיל הינקות הסיבה השכיחה היא נפילה מגובה ממיטה או שידה, לעתים עקב חוסר ערנות של ההורים וחוסר מודעות לכך שילדם עלול להתגלגל וליפול גם אם הוא תינוק. בגיל בוגר יותר הסיבה לנפילה היא פזיזות וחוסר זהירות של הילד ולכן יש צורך להגן עליו ולא לשים מכשול בדרכו כגון מדרגות בבית ללא מעקה מתאים.
בגיל בית ספר יסודי סיבה השכיחה היא חבלה כתוצאה מספורט או משחקים בגני שעשועים. סיבה שכיחה עוד יותר היא נפילה מאופניים ולכן רכיבה על אופניים מחייבת חבישת קסדה מתאימה. בגיל ההתבגרות סיבה שכיחה לחבלה בגולגולת היא אלימות בין בני נוער.
סיבה שכיחה מאוד לחבלה קשה בגולגולת בכול גיל היא תאונות דרכים. כדי למנוע נזק קשה למוח יש לנקוט בכול אמצעי הזהירות הידועים: ילדים יושבים רק במושב האחורי. תמיד חגורים גם בנסיעה קצרה. תינוקות מושיבים בכסא בטיחותי מיוחד ולא על הידיים של ההורים. התינוק חייב לשבת בכסא כשגבו מופנה לכוון הנסיעה.
זעזוע מוח הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לפניה של הורים לחדר מיון.
תופעות היכולות ללוות זעזוע מוח מיד לאחר שהילד מתעורר הן: כאבי ראש, הקאות, אי שקט, רגזנות, נטייה לשינה, בלבול.
מיד עם הגיעו של הילד לחדר מיון הרופא יבדוק בדיקה מהירה את הילד וישאל את ההורים שאלות במטרה לבדוק את חומרת הפגיעה. במקרה הצורך ישלחו את הילד לצילום של המוח בבדיקה המכונה סי.טי. מטרת הבדיקה לוודא שאין דימום בתוך המוח או בין המוח לבין הגולגולת. ברוב המקרים הבדיקה תהיה תקינה. אם אכן יש דימום יהיה צורך להחליט אם מספיקה השגחה בלבד עד לספיגת הדימום או שיש צורך להעבירו למחלקה נוירוכירורגית שם יוחלט אם יש צורך בניתוח כדי לנקז את הדם.
כיוון שהמוח סגור בין עצמות הגולגולת, דימום במוח מהווה סכנת חיים מידית. לעומת זאת אם הילד הגיע לחדר מיון הוא ערני והולך יציב או שעברו שעות מהאירוע והילד ערני, סביר להניח שאין דימום במוח וניתן להסתפק בהשגחה בלבד. ההשגחה תעשה בבית על ידי ההורים או בבית החולים. הדבר תלוי בגורמים שונים כגון מרחק הבית מבית החולים, עוצמת המכה ועוד.
ההחלמה מזעזוע מוח היא לרוב מהירה וטובה מאוד. עם זאת יש צורך במעקב אחר הילד כיוון שחלק קטן מהילדים מפתחים סימנים הנמשכים זמן רב וסיבתן לעתים גופנית ולעתים נפשית. סימנים אלה יכולים לכלול: כאבי ראש עמומים וממושכים, עייפות, חוסר ריכוז, ירידה בלימודים, עצבנות, רגזנות, רגישות יתר, חרדות, פחדים ממכוניות, הטלת שתן בלילה, ראיה כפולה ועוד.
תופעות אלה יכולות להמשך מספר שבועות ואז לחלוף בהדרגה.
אם התופעות נמשכות, הילד יופנה למרכז מיוחד שמתמחה בטיפול בילדים אלה. בצוות המטפלים יש רופא פסיכיאטר וכן פסיכולוגיות. מטרת הטיפול לאפשר לילד לחזור לשגרת יומו הרגילה שהייתה לפני החבלה.
אין טיפול רפואי משביע רצון לתופעות אלה והזמן הוא המרפא הטוב ביותר.
מומלץ מאוד לא להתייחס לילד כאל נכה.
מומלץ מאוד, ככול האפשר, שלא לערב ישירות את הילד בהליכים משפטיים או תביעות לפיצויים, כתוצאה מהחבלה, אם יש כאלה. הפיכת הילד לנכה לצורך קבלת הפיצוי בלבד עלולה להשאיר אצלו נזקים נפשיים לטווח ארוך.
