מחבר ועורך: דר' מרדכי הוכברג, PhD, תזונאי

מתוך מחקרים ארכיאולוגיים עולה התמונה שבתפריטו של האדם הקדמון היו הרבה סיבים – לאין ערוך יותר ממה שיש כיום בתפריט המערבי. סיבים אלו חשובים במיוחד עבור שגשוג אוכלוסיית חיידקי המעיים המועילה. כיום, אפילו אלו המרבים לאכול ירקות ופירות צורכים כ- 30-35 ג' סיבים ליום – בתפריטו של האדם הקדמון היו כ- 100 ג' סיבים ליום. מחסור בסיבים מרעיב את אוכלוסיית חיידקי המעיים שהם גורם מאוד מרכזי בבריאות.
ארכיאולוגים מתעלמים בדרך כלל מבדיקה של היציאות כאשר הם חוקרים מגורים של האדם הקדמון – לאחרונה החלו לחקור גם נושא זה. זהו מקור המידע היותר חשוב לגבי השאלה מה אנשים אכלו אז – אילו צמחים ואילו מזונות אחרים. אז, בבדיקות נמצא שתפריטו של האדם הקדמון היה מורכב מלפחות 99% מזון מעולם הצומח, בעיקר מזונות עשירי סיבים. מסתבר שרוב המזון שנאכל היה פירות, חלקו עלים. היום הפירות והירקות שונים. ירקות העלים הם תרבותיים, בניגוד לעלי צמחי הבר שנאכלו בימי קדם. גם הפירות עברו תהליכי טיפוח ולכן גם עם פירות אין להפריז.
כדי להגיע ל- 100 ג' סיבים ליום, בהכרח האדם הקדמון אכל מזונות עניי קלוריות. תפריט כזה סיפק בקרה על התיאבון. אחת הסיבות להשמנה הרווחת כיום היא שהמזונות הנאכלים לא בולמים את התיאבון ואז אדם אוכל מעבר לצרכי הגוף שלו. התפריט המערבי דל בסיבים.
חיידקי המעיים הופכים את הסיבים התזונתיים לחומצות שומן קצרות שרשרת. סיבים לא מסיסים פועלים על תאי שומן בגוף ואלו מפרישים יותר לפטין. הורמון זה עוזר לאיזון רמות הסוכר בדם ומצמצם תיאבון. חומצות שומן קצרות שרשרת עוזרות לאספקת אנרגיה לגוף ומקנות הרגשת שובע. עד להשתלטות התפריט המערבי של מזון מעובד ומוצרי בשר, אנשים אכלו בכל ארוחה כמות רבה של סיבים לא מסיסים. אז נוצר יותר לפטין, היה פחות תיאבון ופחות השמנה, שהיא כיום בגדר מגיפה. עם התפריט המערבי הנוכחי, אין מה שירסן את התיאבון והתוצאות נראות לעין.

הבעייתיות של תפריט דל סיבים
מה שאדם אוכל משפיע על בריאותו, אך גם על הבריאות של צאצאיו. בניסוי עם בעלי חיים נמצא שבתפריט דל סיבים, הייתה פחיתה במגוון של המיקרוביום (חיידקי המעיים הטובים) וזה קרה גם לולדות שלהם ולנכדים שלהם. אך, אם לאותם צאצאי עכברים נתנו שוב תפריט עשיר בסיבים, היה אצלם שיפור במיקרוביום, בבריאות ובתוחלת החיים שלהם.
תפריט דל סיבים גורם לא רק להשמנה ולפגיעה בדורות הבאים – הוא פוגע במערכת החיסונית ובבקרה על התיאבון. עם תפריט כזה, חלקיקי חלבון לא מעוכלים עוברים את דפנות המעי ומתפתחת, במקרה הטוב, אלרגיה ובמקרה הפחות טוב, מחלות אוטואימוניות ובכללן מחלות נוירולוגיות. תפריט כזה, נקשר למחלות רבות וביניהן מחלת מעי רגיז, צליאק, סוכרת מסוג 1, מחלות לב וכלי דם, כאבים כרוניים ודיכאון. מחקרים שנעשו לאחרונה מלמדים שמחלות אוטואימוניות הן שלב חמור יותר של אלרגיות מזון – יותר חלקיקים לא מעוכלים של חלבון נכנסים לדם. תפריט עשיר סיבים מצמצם סיכון למחלות רבות מספור ובכללן סרטן. הוא תורם לאיכות חיים ולהארכת תוחלת החיים.
ההמלצות לגבי צריכת סיבים הניתנות על-ידי איגודים רפואיים בארה"ב משתנות. כפי הנראה, הכמות שתועיל באמת צריכה להיות 25-50 ג' על כל אלף קלוריות נאכלות.
מרבית הסיבים של המזון צריכים להגיע מירקות, לא מדגנים. העמילן שבדגנים מתפרק בסופו של דבר לסוכר. יש עוד מזונות מכילי סיבים מסיסים ובהם מלפפון, קטניות, מספר פירות גרגרים וחלק מסוגי האגוזים. סיבי פסיליום אורגניים עשויים לספק חלק מן הסיבים הלא מסיסים שאדם צריך. בסלרי ובירקות עלים ירוקים כהים יש הרבה סיבים לא מסיסים. למעשה, לבריאות חשובים גם סיבים מסיסים ואלו נמצאים רק במזונות מעולם הצומח.
מקור
What Can We Learn From Paleo Poo? Mercola 2016