הודעה חשובה:
הכתוב בחוברת זו איננו בגדר מרשם רפואי לטיפול במחלות, אלא ידע שפורסם בכתבי עת מדעיים ומבוסס על מחקרים. מן הראוי שהנזקק לטיפול יפנה לרופא או לכל גורם מוסמך אחר בתחום בריאות הנפש (כגון פסיכולוג), לפי המצב.
בהפרעות האכילה העיקריות, הכרוכות בסכנת חיים, נוטים לטפל באופן מערכתי המשלב טיפול פסיכולוגי, טיפול עם דיאטנית ולעתים אף טיפולים נוספים כמו טיפול פסיכיאטרי, טיפול קבוצתי תמיכתי לסובלים מן ההפרעה ועוד. פעמים רבות הטיפול נעשה במסגרת אשפוזית, במחלקות ייעודיות להפרעות אכילה בבתי חולים. האשפוז לצורך טיפול יכול לאפשר את מתן הטיפול האינטנסיבי ובמקרים רבים הוא ממש הכרחי להצלת חיי החולה. אחת הדרכים לטפל בהפרעות אכילה הינה באמצעות תרופות נוגדות דיכאון. מחקרים מראים כי קיימות כמה תרופות נוגדות דיכאון שהצליחו להפחית באופן משמעותי בטווח הקצר דפוסים של אכילה מוגזמת ובולימיה. כמו כן שיטת טיפול נוספת הינה טיפול ה – CBT (Fairburn et al, 1991).
מספר רב של מחקרים הראה כי טיפול זה הוא הטיפול המומלץ ביותר עבור בולימיה. טיפול על פי פרוטוקול CBT
מסודר בהפרעת בולימיה לעיתים קרובות משפר את מצב החולות ולעיתים קרובות יעיל כאשר מדובר בבולימיה עם קו-מורבידיות (תחלואה נלווית) עם בעיות פסיכולוגיות נוספות.
בדרך כלל הטיפול הינו בעל השלכות טובות גם לטווח הארוך. כמו כן ישנן גם מעט ראיות מחקריות על שילוב של CBT עם תרופות נוגדות דיכאון לשיפור מצב החולות. בנוסף, ישנם מספר טיפולים פסיכולוגיים שנראו יעילים בצמצום לטווח הקצר של תדירות הפרעת הבינג'. טיפולים אלו כוללים CBT, טיפול בין אישי תוכניות התנהגותיות לירידה במשקל ועזרה עצמית מודרכת. יש מעט ראיות מחקריות לכך שתרופות נוגדות דיכאון יעילות בטיפול אצל חולי בינג'. (Wilson, & Fairburn, 2002).
חלק מן הטיפול בסובלים מהפרעות אכילה הוא הטיפול בבני משפחתם. מערך טיפול יעיל יכלול לא רק טיפול בחולה אלא גם טיפול בבני משפחתו (לרוב הורים ואחים), כדי לסייע להן הן להתמודד עם המתח שהם חווים כתוצאה מהדאגה לבן משפחתם החולה והן לרכוש כלים חדשים באמצעותם יוכלו לתמוך בו (Gonzalez, 2007).
;מחקר שבדק שמונים חולים שאושפזו בתת משקל (57 עם אנורקסיה נרבוזה ו – 23 עם בולימיה נרבוזה) העניק לחולים שני סוגי טיפול: פרטני או משפחתי. כשנה לאחר שחרורם מהאשפוז (לאחר שהשיגו משקל גוף תקין) נמצא כי הטיפול המשפחתי היה יעיל יותר מאשר טיפול פרטני. ההבדל ביעילות הטיפולים היה עבור חולים שמחלתם עדיין לא הוגדרה כרונית והחלה לפני שמלאו להם 19 שנים. ממחקר זה ניתן ללמוד על טיפול היכול להועיל לקבוצה מסוימת זו של חולים (Russell et al, 1987).
מחקר נוסף שבדק טיפול בקבוצת בולימיים, מצא לאחר שנה שיפור במצבם עקב קבלת שני סוגי טיפול: CBT או טיפול פסיכותרפי מוקדי קצר טווח. השיפור הגדול יותר היה בקבוצה שקיבלה את טיפול ה – CBT (יש לציין כי גם טיפול CBT לעתים קרובות הנו קצר טווח, לכן ניתן להסיק שהטכניקה שלו היא זו שהועילה יותר ולא משך הטיפול) (Fairburn et al, 1986).
מחקר בחן צורה מסוימת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לצורך טיפול בבולימיה נרבוזה (CBT-BN). שיטת טיפול זו יכולה לשמש גם לטיפול בהפרעות אכילה נוספות כגון אכילה כפייתית. המחקר השווה בין טיפול זה לטיפול CBT רגיל, לבין טיפול פסיכותרפיה בין – אישית לטווח ארוך ולבין טיפול CBT עצמי באמצעות מדריכי טיפול לעזרה עצמית. שיטת ה – CBT-BN נמצאה המועילה ביותר בטיפול בבולימיה, אם כי גם טיפולים נוספים הוכחו כמועילים (למשל, במחקר זה, הטיפול הבין – אישי לטווח הארוך ובמחקרים רבים אחרים, כאמור, טיפול ה – CBT הרגיל) (Hay et al, 2009). כיווני טיפול נוספים היכולים לתפוס תאוצה בעתיד, כרוכים בגירוי מוחי של אזורים הקשורים לתיאבון. קיימות מספר הפרעות פסיכולוגיות בהן החלו בשנים האחרונות לטפל באמצעות גירוי מוחי – עצבי (כגון הפרעות חרדה, התמכרויות, דיכאון עמוק ועוד).
בטיפול בהפרעות אכילה פותח פטנט באמצעותו מגרים קבוצות עצבים במוח הקשורות לתיאבון. מרבית הטיפול מכוון ללוקים באכילה כפייתית ומיועד להפחית את התיאבון, על ידי גירוי אזורים מוחיים הגורמים לתחושת שובע, אולם ניתן להשתמש בפטנט זה גם לטיפול בהפרעות אכילה נוספות.
בטיפול בבולימיה באמצעי זה, גירוי של מרכז השובע יכול להועיל בהפחתת זלילה ובטיפול באנורקסיה גירוי של אזור הקשור ברעב, או מניעת תחושת שובע על ידי גירוי האזור המוחי הנכון – יוכלו לתרום להגברת התיאבון בקרב אנורקטיות (אשר חלק ממחלתן הוא אובדן תיאבון ההולך ומתגבש ככל שמעמיקה ההפרעה) וכך לסייע להחלמתן. תחום זה יחסית בחיתוליו וכדאי להמשיך ולחקור אותו (Wernicke, 1992).
