מחלת קינבוק של עצם הלונט בשורש כף היד

פרופ' דוד מנדס

עצם הלונט היא אחת משמונה העצמות הקטנות שבונות את שורש כף היד. מחלת קינבוק שתוארה בדיוק לפני מאה שנה היא

נמק של כל עצם הלונט בגלל ליקוי באספקת הדם.

חילוקי הדעות על מהותה של מחלת קינבוק של עצם הלונט בשורש כף היד ועל שיטות הטיפול בה, באים לידי ביטוי במחקרים

קליניים ופרסומים מרובים. אבל, מאז שתוארה המחלה בשנת 1910 כשהשימוש הרפואי בקרני רנטגן היה עוד בחיתוליו, התגבש

קונצנזוס והסכמה כללית לגבי מספר נושאים:

האטיולוגיה.  מוזכרים גורמים מרובים למחלה וטראומה נחשבת לגורם שכיח ואירוע מלווה שכיח.

הפתוגנזיס.  המהלך שמביא להרס הלונט הוא חסר של אספקת הדם התוך גרמית שגורם לנמק של רקמת העצם.  כתגובה

מתפתח בלונט תהליך עצמוני של רה- ואסקולריזציה כלומר צמיחת כלי דם חדשים בנסיון לשחזר את אספקת הדם. בתהליך זה

יש בו זמנית גם ספיגה של הרקמה הגרמית וגם בנייה של עצם חדשה ותוצאתו היא של החלשה פיזית של עצם הלונט הקטנה.

היא מתמוטטת ומאבדת את צורתה ואת יחסיה האנטומים במפרקים עם עצמות שורש כף היד הסמוכות לה ועם הרדיוס שהיא

עצם האמה.

המהלך הטבעי.  המהלך הממושך של המחלה משתרע על תקופה ארוכה ומדורג לארבעה שלבים בהתאם לממצאים הרנטגנים

בהדמיה. משך הזמן של כל שלב איננו מוגדר. אלו נחלקים לשלבים מוקדמים I, II, IIIA ושלבים מאוחרים  IIIB,  IV.   ההבחנה

בין שני התת שלבים בשלב lll איננה תמיד חדה.   שינויים ניווניים בסחוס המפרקי שבין עצמות הרדיוס והלונט קובעים את

שלבlV .  שיבוש היחסים המפרקיים עם העצמות הסמוכות (קפיטט, סקפואיד, טריקווטרום) של שורש כף היד כלומר, תזוזה

ממיקומם הטבעי ושבוש המערך האנטומי, גורם להפרעה בתפקוד היד כמו לצורך אגרוף וצביטה וגורם לכאבים שמתגברים בעת

התפקוד.

מטרות הטיפול  הן שש, ואציינן לפי סדר חשיבותן הקלינית:

א.   שיכוך הכאב.    ב.  שמירה על תפקוד היד.    ג.  שמירה על חוזק היד.    ד. שמירה על טווח תנועת שורש כף היד.

ה.  מניעת התמוטטות עצם הלונט.    ו.  מניעה או דחיית השינויים הניווניים.

שיטות הטיפול נחלקות לשמרניות וכירורגיות:

א.   טיפול שמרני הוא של מנוחה לשורש כף היד על ידי קיבוע בגבס לתקופה ממושכת של 3 חודשים, על מנת למנוע תזוזה

בין עצמות שורש כף היד ולמנוע כל מאמץ.  לאחר מכן נמשך הטפול סימפטומטית, כלומר בהתחשבות בתלונות המטופלת וללא

כל אגרסיביות וכולל חימום, גלים קצרים, חשמל וכד'.

ב.   טיפול כירורגי הוא רב גוני מאד וכולל פרוצדורות מרובות.  שלוש מהמקובלות יותר הן:

(1)  אוסטיאוטומיה מקצרת של עצם הרדיוס, כלומר כריתה של חלק מהעצם.

(2)   שתל עצם עם פדיקל ואסקולרי כלומר כלי דם עצמונים.

(3)   כריתה של השורה הפרוקסימלית (המקורבת) של שורש כף היד.

סיכוי לשפר את המהלך הטבעי ולמנוע הדרדרות.   נחשב הטפול השמרני יעיל עד כדיlllA  וגם  ll ,lבשלבים המוקדמים של