עולמנו הולך ומזדקן וישראל ידועה כאחת הארצות בהן תוחלת החיים גבוהה יחסית. הקשישים לא נעשים צעירים יותר, אך עם התקדמות הרפואה הם נעשים בריאים יותר מבעבר וחלק מצרכיהם קשור גם לחיי המין שכמובן משתנים עם עליית הגיל.

בטיפול המיני בזוג המזדקן יש שוני רב לעומת הטיפול בגיל הצעיר וגיל הביניים. הטיפול כולל הדרכה לשנוי אופי הפעילות המינית מ- INTERCOURSE (יחסי מין עם חדירה) ל- OUTERCOURSE (מגע מיני ללא חדירה) וכן שימוש בתרופות שונות הייחודיות לגיל.

אחד מעקרונות הטיפול המיני הוא דגש על הטיפול בשני בני הזוג. בגיל הזהב זוהי חובה, כיון שישנה השפעה הדדית מכרעת בתפקוד או אי התפקוד המיני בין שני בני הזוג.

בשנים האחרונות מתפתח תחום חדש ברפואה – האנדרופאוזה. בדומה למנופאוזה (גיל המעבר) בנשים ניתן למצוא גברים עם תופעות דכאון, איריטביליות, הפרעות בשינה ובקוגניציה וכן הפרעות בתפקוד המיני. שינויים אלו מיוחסים לעיתים ל- LATE ONSET HYPOGONADISM שהוא סינדרום המאופיין בירידה באנדרוגנים ו/או שינוים ברצפטורים לאנדרוגנים ומסביר לפחות חלק מהשינויים הנצפים בגיל זה.

תופעות גיל המעבר בנשים מוכרות לנו הרבה יותר.

חלק מהשינויים במיניות בגיל המבוגר הם פיזיולוגיים אך יש גם לזכור שהשינויים במיניות קשורים קשר עמוק באיכות חיי המין בגיל הצעיר יותר.

ניתן לחלק את שלבי הפעילות המינית לשלושה שלבים –

שלב התשוקה – בו שולטים הפנטזיה והרצון למגע מיני

שלב הריגוש – בו מגיב הגוף לתשוקה ע"י תחושת התרגשות והזרמת דם לאברי המין (המתבטאים בגבר בזקפה ובאשה בגודש ולחלוח נרתיקי).

שלב האורגזמה – שיא תחושת ההנאה (בגבר מלווה בד"כ בפליטת הזרע).

כל שלב ישנם שינויים האופייניים לגיל המבוגר –

שלב התשוקה – עקב ירידה ברמת הטסטוסטרון תופיע ירידה בתשוקה בגברים ובנשים. בנוסף יש גם השפעה פסיכולוגית של אירועי חיים כגון מצב כלכלי, מחלה או פטירת בן/בת הזוג שכמובן ישפיעו על החשק המיני, לפחות באופן זמני.

בנשים – תופעות גיל המעבר יכולות לפגוע בירידה בתשוקה גם ללא קשר לשינויים ההורמונליים.

שלב הריגוש – באשה יופיע יובש נרתיקי עקב ירידה ברמת האסטרוגן ובגבר ישנה האטה כללית בשלב הריגוש ולכן נחוץ גירוי ידני חזק יותר כדי להגיע לזקפה טובה.

שלב האורגזמה – בגבר שלב זה יכול להפוך למהיר יותר או איטי יותר ובד"כ כמות הזרע הנפלט קטנה יותר. באשה היכולת הבסיסית להגיע לאורגזמה לא נפגעת עם השנים אך תתכן ירידה בעוצמתה.

כאשר יש צורך במציאת בן/בת זוג חדשים כתוצאה מפטירת בן הזוג הקודם שינויים אלה מתעצמים. בגילאים אלו ישנו גם קושי ביצירת קשר חדש וקיימת גם בעיה של חוסר איזון בין מספר הגברים והנשים. קיימות גם בעיות אובייקטיביות – לפעמים הקשיש גר עם אחד מילדיו ואז יש חוסר פרטיות. גם ברוב בתי האבות לא ניתן בקלות למצוא פינה אינטימית לקשר מיני.

מחלות נלוות משפיעות אף הן על חיי המין. ארטריטיס, למשל, יכולה להפריע פיזית לאקט המיני וסוכרת פוגעת גם בנשים ע"י ירידה בעוררות ובתשוקה המינית (בנוסף לבעיות הזקפה המוכרות בגברים). לאחר אירוע מוחי – ישנה ירידה בחשק המיני הנובעת מדכאון הקיים גם לאחר ההחלמה הגופנית (החלקית או המליאה).
חלק משמעותי מהטיפול הוא הדרכה ומתן מידע על השינויים הצפויים בכל מצב.
גם לניתוחים השכיחים בגיל זה יש השפעות גופניות ופסיכולוגיות.

לאחר כריתת הערמונית – אין אמנם השפעה על החשק המיני או הזקפה אך בד"כ יש אורגזמה ללא פליטת זרע ותתכן בעיה בזקפה באופן משני.

לאחר כריתת רחם – למרות שעל פי המחקרים אין לניתוח עצמו כל השפעה על המיניות, ישנן השפעות פסיכולוגיות, הנובעות מהסתכלות הנשים על תפקיד הרחם כחלק מהנשיות. גם כאן יש חשיבות מכרעת למתן מידע טרום-ניתוחי.

מחקרים אחרונים הראו שבניגוד לבעיות מיניות בגיל הצעיר, בגיל המבוגר, ישנה השפעה הדדית משמעותית בין בני זוג כאשר אחד מהם סובל מבעיה בתפקוד המיני. התופעה בולטת בעיקר אצל בנות זוג לגברים עם בעיות בזקפה. מתברר שהמיניות בבנות הזוג נפגעת. ניתן לראות ירידה בחשק המיני, בעוררות ובכמות ואיכות האורגזמה. תופעות אלו נעלמות בד"כ כאשר הבעיה של בן הזוג באה על פתרונה.

מצב זה מחייב אותנו לטפל תמיד בשני בני הזוג במקביל. לא ניתן לנסות לגרום להעלאת החשק המיני ושפור הזקפה בגבר כאשר לאשתו יש יובש נרתיקי וחוסר חשק מיני מוחלט ולהפך. לכן יש לתפור לכל גבר או אישה את הטיפול המתאים לצרכיו האישיים תוך התחשבות בצרכי בן או בת הזוג.

בניגוד לאוכלוסיה הצעירה, בגיל הזהב יש מגוון תרופות גדול יחסית, הן לגבר והן לאישה, היכולים לעזור בשיפור התפקוד המיני.

יש לזכור שלמרות שישנם שינויים טבעיים וכן מחלות היכולים להשפיע לרעה על המיניות בגיל הזהב, אם שני בני הזוג רוצים מיניות טובה,

יש לעזור להם כי אין גבול ואין הגבלת גיל למין ולאהבה.