שלד האדם עשוי מעצמות וסחוסים ביניהם. תפקידו של השלד הוא ליצור אחיזה ומסגרת לשרירים. מנוף לתנועה, הגנה לאיברי הגוף הפנימיים, ושמירת צורתו. בתוך חלק מן העצמות מצוי לשד העצם, בו נוצרים תאי דם והעצמות משמשות כמאגר של סידן ומינראלים אחרים.

הסחוס הינו רקמת חיבור סיבית, המרכיבה את מרבית השלד הזמני של העובר ברחם אמו, המהווה את המודל שעליו נוצרות העצמות. מיום הלידה ועד תהליך ההתגרמות ( עד גיל 21 ) נמצא הסחוס בעצמות הארוכות בין חלקן המרכזי לבין קצותיהן. סחוס זה מהוה את מקום ההתארכות של העצם וצמיחתה.

אצל המבוגרים נותר הסחוס במפרקים ותפקידו למנוע חיכוך וליצור סיכוך (מלשון סיכה)של העצמות בעת הנעתן.

חילוף החומרים של העצמות: כמות מלחי הסידן והזרחן ברקמת העצם תלויה בהפרשת כמות נכונה של הורמון בלוטת יותרת התריס-הפראתירואיד (פרתהורמון). כמו כן נחיצותו של ויטמין D  לבניית העצמות וחוזקן קיימת כאן.  בארצות קרות מאד ישנו מחסור בויטמין זה ואנשים עלולים ללקות ברככת העצמות. החשיפה לשמש במינון נכון בהחלט חיונית להתפתחות הגרמית התקינה.

ויטמין D אחראי בעיקר לויסות ספיגת הזרחן והסידן מהמזון אל הדם ולפרתהורמון אשר מווסת את חילופם בין העצם למחזור הדם. הורמון נוסף השייך לויסות משק הסידן בעצם הוא התירוקלציטונין או בקצרה קלציטונין. הורמון זה מופרש מבלוטת התריס (התירואיד). תפקידו למנוע מעבר של סידן מהעצם אל הדם ופעולתו הפוכה איפוא לפעולת הורמון בלוטת יותרת התריס (הפראתירואיד).

רקמת העצם הינה פעילה מאד אף שצורתה החיצונית נשמרת ללא שינוי הרי שחלים בה שינויים מתמידים ללא הרף. מאחר והעצמות אמורות לשאת אותנו בצורה חזקה אך יחד עם זאת מוטורית, מבנה העצם הפנימי הוא חלול וזאת בכדי לחסוך משקל עודף אשר יכביד על התנועה.

העצמות הארוכות בנויות כצינורות חלולים, קליפת העצם עשויה מרקמת עצם צפופה. בחלל העצם במקומות הזקוקים לתמיכה נוצרים  כפסיסים המהווים את ליבת העצם. עצמות אלו שייכות לגפיים.

העצמות השטוחות בונות דפנות של חללים להגנת האיברים שבתוכם. עצמות הגולגולת, הצלעות, חגורת הכתפיים, וחגורת המתניים נמנות עם עצמות אלו. הן עשויות משני לוחות של רקמה צפופה ובניהם שכבה ספוגית הנועדה להגן מפני זעזועים ולרכך פגיעות חיצוניות.

עמוד השדרה מורכב מ-34 חוליות והסדר הוא כדלקמן:

שבע   חוליות   הצוואר

שתיים-עשרה חוליות  החזה

חמש  חוליות  המותן

חמש   חוליות העצה היוצרות ע"י חיבורן את עצם העצה (הסקרום).

ארבע – חמש חוליות העוקץ המתמזגות יחדיו לעצם העוקץ (קוקסיקס).

כל חוליה עשויה מגוף-החוליה ומזיזים אחדים הפונים אחורה, מעלה ומטה. בין החוליות ישנן דיסקיות של רקמה סחוסית גמישה המקנות לע.ש. את גמישותו לצורך טווח תנועה רחב.

החוליות למעשה משולות לחרוזים על חוט. החוליה עצמה לא זזה כי אם החוט שמקשר אותן זו בזו מזיזן.

מוח השדרה זהו החוט המקשר ומזיזן.

ע.ש. משמש גם נקודת משען לגולגולת. האטלס הנמצאת בתוכה כמעט מקבילה לאף. חוליה שלישית יוצאת כבר החוצה וניתן לראותה מהצוואר.

מפרקים:

ישנם מפרקי גמישות וישנם מפרקי כוח.

מפרקי – הגמישות יעשו תנועות סיבוביות כמו שורש כף היד, שורש כף הרגל, ירך, אגן וכתף.

ואילו מפרקי – הכוח יניעו את הברך והמרפק.

עצם האגן יוצרת כעין קופסא המשמשת הגנה לאיברים הפנימיים.

מפרקי הירך – סימפוזיס פוביס אצל נשים בעת הריון ולידה מתרחב קצת ע"מ לאפשר לתעלת הלידה להיפתח.

מפרקים סינוביאליים: מייצרים נוזל סינובסי המהווה שימון וסיכה בעת מאמץ. כאשר הגוף ברגיעה ומנוחה הנוזל אמור להיספג חזרה לתוך תאי הסחוס.

העצם זו הרקמה החזקה ביותר בגוף ולא ניתן לשנותה בדרך טבעית. גם לאחר המוות ניתן למצוא את עצמות השלד במצב שמור וזאת לאחר שכל יתר רקמות הגוף כבר התכלו.  השיער, השיניים והעצמות, אלו הם החומרים האורגניים היחידים בעלי יכולת  ההשתמרות גבוהה ביותר.

מן ההיבט ההוליסטי של גוף נפש ניתן לשייך את מע' השלד והתנועה למסגרת המגינה עלינו אך במקביל גם סוגרת ומצרה צעדינו.

השרירים לעומת זאת מקנים גמישות, תנועה, עשייה ושינוי.

המפרק מהוה מנוף לעוצמה.

עקשנות יתר עלולה לבוא לידי ביטוי גם בהרס עצמי, כגון שברים בעצמות, בלט מפרקים ופריצת דיסק.

המילה עצמי ועצמאי נגזרת מהשורש ע.צ.ם והרי בעצם מה עוד נותר לנו לעשות אם לא להעצים עצמנו וללכת בעיניים עצומות אחרי האמונה כי הכל רק לטובה מתקיים  ונברא עבורנו ובשבילנו?