נמק של ראש הירך כסבוך של טפול ביילוד עם נקיעה של מפרקי הירכיים.
שכיחות נקיעת מפרקי הירכיים מלידה היא אחת לאלף לידות, ובין גורמי הסיכון נמנים מין נקבה וספור משפחתי.
כאשר האבחון נעשה סמוך ליום הלידה, טיפול עם סד (או חגורה), ששומר על 'תנוחת אנוש' של הגפיים במשך כששה עד שנים-עשר שבועות, הוא טפול מוצלח מאד ונעדר סבוכים.
באבחון מאוחר אצל פעוטה בגיל של מספר חודשים ואילך, כתוצאה מהתנוחה הפתולוגית של ראש הירך מחוץ למרחשת מתפתחות התקצרויות פתולוגיות של הרקמות הרכות. אלו הן הפסיות, שעוטפות את השרירים ומגדרות את הקומפרטמנטים (מדורים), הרצועות של הקופסית, וקבוצות שרירי האגן ובעיקר של הפלקסורים (מכופפים) והאדוקטורים (מקרבים). בעבר הרחוק נהגו האורתופדים לשחזר את ראש הירך הנקוע אל תוך המרחשת בכוח כדי להתגבר על התנגדות הרקמות והשרירים שהתקצרו, ושמרו את הירכיים בעמדת שחזור שכונתה "תנוחת צפרדע" בתוך גבס שכלל את האגן והירכיים (ספייקה). העמדה המאולצת של שתי הירכיים בפשוק גרמה ללחץ מוגבר ישיר על ראש הירך הסחוסי הרך ועל כלי הדם במהלכם אל ראש הירך ולהפרעה קריטית של אספקת הדם בתוך ראש הירך ואליו מאזור צוואר הירך. התוצאה הייתה שכיחות גבוהה של נמק א-ואסקולרי של ראש הירך. פעמים רבות גרמה עמדת הפשוק המאולצת לנמק של ראש הירך השני הבריא גם כן.
בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת, לאחר הפנמה של הסבות לסיבוכי השיטה האומללה של העבר, הייתה המודעות לסבות לנמק נחלת כלל הקהילה האורתופדית והמושג 'תנוחת צפרדע' כלומר תנוחת פשוק של מפרקי הירכיים הפכה לטאבו ונחשבה לטפול רשלני.
בכירי האורתופדים באותה תקופה כמו סומרביל (Somerville) באנגליה, טוניס (Tonnis ) בגרמניה וסולטר (Salter) בקנדה קבעו בצורה חד משמעית מספר כללים בטפול בנקיעת מפרקי הירכיים שאובחנו באיחור של מספר חודשים ויותר:
- מתיחה של הירכיים במשך מספר שבועות בתנוחה של כפוף קל ופשוק קל שנעשית על מנת להתגבר על הקונטרקטורות של הרקמות הרכות ועל מנת להאריך את השרירים המקוצרים ולהשוות את מיקום המטפיזיס (ראש-צוואר) ביחס למרחשת (אצטבולום) בהתאמה אל המיקום של הירך השנייה. כך ניתן להחזיר את ראש הירך למקומו לתוך המרחשת ללא התנגדות ומתח.
- שחזור עדין ללא שימוש בכוח של הראש למקומו האנטומי אל תוך עומק המרחשת בהרדמה כללית.
- קבוע של תנוחת מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' (Human position) בתוך גבס ספייקה. כלומר בתנוחה של כפוף הירכיים מעבר לתשעים מעלות כמו עובר ברחם, שאיננה מתקרבת לקצה טווח התנועה ואין בה מתח של שרירי האגן ולחץ על ראש הירך. פישוק וסיבוב של מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' הן משניות בחשיבותן, ומידותיהן אינן מתקרבות לקצה טווח התנועה.
טפול על פי כללים אלו שינה לחלוטין ושפר את הפרוגנוזה של הצלחת הטפול ומניעת הסבוך של נמק א-ואסקולרי.
