עמית הינו מהנדס בחברת הייטק, מוכשר ומוערך מאד בחברה שבה עובד. מנכ"ל החברה הציע לעמית קידום לתפקיד ניהולי, עם שיפור ניכר בתנאי העסקה. עמית, במפתיע, דחה את ההצעה בנימוס. הוא ידע שבמסגרת התפקיד המיועד יידרש לבצע פרזנטציות רבות, גם בתוך החברה וגם מחוצה לה. מאז שעמית זוכר עצמו, הוא עושה הכל כדי להימנע ממצב שיצטרך לדבר בפני קהל. עמית סובל מפחד קהל, באופן שמשתק את קידומו התעסוקתי. הוא מתקשה אפילו להציג עצמו בישיבות חיצוניות, כשעושים סבב היכרות, ועושה זאת לרוב במסר קצר מאד. הצעות עבודה ממקומות עבודה הדורשים מרכזי-הערכה קבוצתיים – נדחים על ידו בנימוס…
פחד קהל הינו צורה ממוקדת של חרדה חברתית. במקרים אלו קיימת רגישות יתר להימצאות במוקד של בחינה או שיפוט מחמיר, קיימת הערכה פסימית לגבי הסיכוי להצליח לבצע פרזנטציה מוצלחת, הביטחון העצמי בסיטואציות אלו נמוך, תחושת המסוגלות מצומצמת וכד'. נסיונות עבר לדבר בפני קהל נתפסים כ"מאיימים" עד "קטסטרופליים". יש זכרון צרוב של סימפטומים גופניים קשים (דפיקות לב, נשימה מוגברת, יובש בגרון, הזעה מוגברת, רעד בקול, חולשה, התאבנות, תחושת עלפון וכד'), של קושי קוגניטיבי (קושי להתרכז, קושי לזכור את חומר ההרצאה, קושי בחשיבה) ומיקוד מוגזם בתחושות הפיסיולוגיות המודגשות.
חוויות העבר מסיטואציות של דיבור בפני קהל יוצרות אמונות כמו "אין סיכוי שאצליח לעבור את זה בשלום", "הם יצחקו עלי", "אני אעשה צחוק מעצמי" וכו'. האדם הסובל מפחד קהל "מקנא" באלו המסוגלים לדבר בפומבי, אבל עושה הכל כדי להימנע מלהגיע למצב שבו יידרש לעמוד בפני קהל ולדבר בפומבי. ההימנעויות עצמן לעיתים יצירתיות ביותר, עד כדי שנראות אמיתיות, ואחרים לא חושדים שמדובר כלל במישהו שסובל מפחד קהל. ההימנעויות לאורך השנים מקבעות את המצב, ולפעמים מחמירות אותו והופכות אותו לעמיד יותר. פעמים רבות אנשים שסובלים מפחד קהל נמנעים מקבלת ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מתאים, ומוכנים אף להקריב קריירה מוצלחת בתפקידים בכירים יותר – הכל כדי לא לחשוף את ה"בושה".
הטיפול הפסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית הינו יעיל ביותר למצבים של חרדה חברתית ופחד קהל. עובדים ומנהלים שהעזו לפנות לטיפול, כשהם חדורים במוטיבציה לבצע שינוי – הצליחו לצאת ממעגל ההימנעויות אותן אימצו לאורך השנים, ובכך איפשרו לעצמם להתקדם לתפקידים בכירים ומשמעותיים יותר.
