פרכוסים מוגדרים כפעילות מוחית פתאומית ובלתי רצונית.
כיוון שפעילות מוחית בלתי רצונית יכולה להתרחש בכול מקום במוח, גם הפרכוס יכול להתרחש בכול צורה: הרגשת טעם מוזר, ריח משונה, כאב בטן ועוד. עם זאת הפרכוס הידוע ביותר הוא תנועה בלתי רצונית של הגפיים וזאת משום שתנועות בלתי רצוניות של הגוף בולטות לעין. במהלך הפרכוס הגוף עלול להיות נוקשה, הלסת סגורה חזק ובית החזה מקובע. צבע הפנים יכול להיות רגיל או אדום או כחול כתוצאה מחוסר כניסת אוויר לראות. עם זאת אין סכנה לחנק כיוון שהפרכוס יפסק אם אין מספיק חמצן. כמו כן אין סכנה של בליעת לשון כיוון שהלשון נוקשה בפה ואין היא נופלת אחורה.
ברוב המקרים הפרכוס נמשך דקות ספורות בלבד. אם הפרכוס כולל את כול השרירים בגוף, סביר להניח שהילד יאבד את הכרתו. אם גמר הפרכוס הילד יחזור להכרה תקינה תוך פרק זמן שתלוי במשך הפרכוסובסיבות שגרמו לפרכוס. לאחר הפרכוס יתכן והילד יישן עד שעתיים רצופות. השינה היא תהליך החלמה של המוח ואינה נחשבת כחלק מהפרכוס.
הסיבות לפרכוס: ברוב המקרים הסיבה לפרכוס היא תורשתית וזאת גם אם אין תאור ברור שלאפילפסיה במשפחה. במקרים אלה מדובר בקבוצה של תאי מוח היכולה להימצא באזורים שונים של המוח, תאים אלה מתחילים לפעול באופן עצמאי בגלל פגם תורשתי.
סיבות נוספות לפרכוס פתאומי הם: דלקת מוח, חבלה בגולגולת, חום גבוה, חוסר סוכר או חוסר סידן, חוסר איזון של מלחים אחרים בגוף או חוסר איזון של חומרים אחרים או גידול במוח. כול הדברים האלה תמיד נלקחים בחשבון על ידי הרופא שמקבל את הילד בחדר מיון. השיקולים נעשים על פי תאור האירוע, בדיקת הילד ואם יש צורך בכך גם בדיקות נוספות כגון בדיקות דם ושתן, בדיקת נוזל חוט שדרה, צילום של המוח ובדיקת גלי מוח. כול הבדיקות האלה נעשות אך ורק על פי שיקול דעתו של הרופא ואין הכרח לבצען בכול מקרה.
טיפול בחדר מיון: אם הילד הגיע לחדר מיון והוא הפסיק לפרכס בדרך לבית החולים אין צורך לטפל בפרכוס עצמו. אם הילד עדיין מפרכס יש בחדר המיון מספר תרופות טובות מאוד שיכולות להפסיק את הפרכוס, ברוב המקרים, תוך מספר דקות. ברוב המקרים התרופות ניתנות לוריד כדי לגרום להפסקה מהירה של הפרכוס. יתכן והרופא גם יחבר את הילד למכשירים הבודקים את הלב והראות וכן ייתן לו חמצן במסכה. אלה אמצעי זהירות בלבד.
פרכוס ממושך: לעתים הפרכוס אינו מסתיים תוך דקות ספורות והוא נמשך פרק זמן ארוך יותר. במקרים אלה ייתכן והרופא ייתן מספר תרופות בזו אחר זו. ברוב המקרים הטיפול יעיל והפרכוס נחלש בהדרגה עד שהוא נפסק. רק לעתים רחוקות יש צורך באשפוז בטיפול נמרץ.
ברוב המקרים הילד מאושפז במחלקת הילדים להשגחה. אם נמצאה סיבה לפרכוס, הילד יקבל טיפול מתאים לסיבה. אם לא נמצאה סיבה לפרכוס ומדובר בסיבה גנטית, ברוב המקרים, הילד ישוחרר ללא טיפול עם הסבר להורים.
טיפול בבית: אם לילד יש פרכוס יש להשכיבו עם הראש על הצד ולהביאו לחדר מיון. אין לפתוח את הפה בכוח!! אסור לנסות להוציא את הלשון בכוח!! אין בכך כדי להועיל ויש בכך כדי להזיק. אם לילד היהפרכוס ללא סיבה ברורה יומלץ להורים שלא להשאירו לבד באמבטיה מלאה במים או בברכה או בים. רכיבה על אופניים רק עם קסדה ולא על כבישים סואנים. הסבר מפורט יותר יינתן להורים במסגרת מרפאה מייעצת.
אפילפסיה
הגדרה של אפילפסיה: לפחות שני אירועים של פרכוסים שקרו ללא סיבה ברורה. כלומר פרכוסים שקרו עקב סיבה ברורה אינם נחשבים לאפילפסיה. רק אם לא נמצאה סיבה, מניחים שמדובר במחלהתורשתית וקוראים לה אפילפסיה.
בהתאם לתיאור האירוע וסוג גלי המוח בבדיקת גלי המוח ייתכן והרופא ייתן שם מדויק לסוג האפילפסיהשממנה סובל הילד.
ברוב המקרים אם לילד יש אפילפסיה ייתכן והרופא ימליץ על טיפול רפואי למניעת התקפים נוספים. אין בידינו כיום תרופה שיכולה לרפא אפילפסיה. הרופא יסביר במסגרת המחלקה שבה אושפז הילד או במסגרת המרפאה, מהם הם סוגי התרופות ואיזו תרופה מתאימה ביותר לסוג האפילפסיה שיש לילד. הטיפול ניתן למשך שנתיים לאחר הפרכוס האחרון.
סיכויים להחלמה: הסיכויים להחלמה לאחר שנתיים ללא פרכוסים, הם טובים מאוד והילד יוכל לנהל אורח חיים תקין. בכל מקרה הרופא יסביר בפרוט במסגרת המרפאה את הסיכויים להחלמה על פי סוג הפרכוסועוד.
