פרכוסי חום הינם תופעה שכיחה הקורית בין 2-4% של הילדים עד גיל חמש שנים.
התופעה שכיחה בעיקר מגיל ששה חודשים ועד לגיל חמש שנים לערך. אך יתכנו מקרים של פרכוסי חום גם לפני ואחרי גילאים אלה.
פרכוסי חום שכיחים מעט יותר בקרב בנים.
מקובל לחשוב שהסיבה היא גנטית ואכן היא נפוצה יותר בקרב משפחות מסוימות, אך הגן המדויק או הגנים המעורבים בתופעה, עדיין לא נתגלו , ברוב המקרים.
חשוב מאוד לוודא שהילד אכן סובל מפרכוס חום בלבד ולא מדלקת קרום המוח או דלקת מוח או מחלה זיהומית קשה המערבת גם את המוח וגורמת לפרכוס עם חום. החלטה זו צריכה להעשות על ידי [[רופא[ילדים]] בלבד והיא קשה במיוחד כשהילד הוא מתחת לגיל שנה. לכן מקובל במקרים אלה לבצע ניקור מותני כדי לשלול דלקת קרום המוח או מדלקת מוח.

הפרכוסים מתחלקים לשני סוגים:

1) פרכוס רגיל – זהו פרכוס כללי של ארבעת הגפיים בזמן מחלת חום. הפרכוס לרוב מתחיל עם תחילת המחלה בזמן עליית חום ונמשך עד 15 דקות.
הבדיקה הנוירולוגית תקינה.
לילד אין דלקת קרום המוח או דלקת מוח.
פרכוס חום כללי יש, לשבעים אחוז לערך, מבין הילדים עם פרכוסי חום.
כשליש מהילדים עם פרכוס חום כללי יפרכסו יותר מפעם אחת.
בילד עם פרכוס חום כללי, בדיקות תעשנה רק לגילוי המקור לחום ואין צורך בבדיקות נוספות כגון בדיקת EEG או בדיקות הדמיה!

2) פרכוס מורכב. הפרכוס כולל רק פלג גוף אחד, ימין או שמאל או פרכוס שנמשך מעל 15 דקות או מספר פרכוסים במהלך מחלה אחת.
בילד עם פרכוס מורכב אפשר לשקול ביצוע EEG, אך תועלתו אינה רבה.

הסיכון לפתח התקפים אפילפטים, קרי התקפי פרכוסים ללא חום, הוא כשתים וחצי אחוז, בעוד שבאוכלוסית הילדים הכללית הסיכוי היא אחוז אחד בלבד.
אם לילד יש פרכוס חום מורכב הסיכוי לפתח התקפים אפילפטים גדול יותר.

טיפול:

לא הוכח שיש צורך בטיפול תרופתי בילדים עם פרכוסי חום וזאת כיוון שכאמור לא הוכח שנגרם נזק עקב הפרכוס גם אם הוא ארוך.
טיפול מניעתי ממושך עשוי להיות יעיל במניעת פחרכוסי חום חוזרים אך לא הוכח שהוא יעיל במניעת פרכוסים ללא חום, קרי אפילפסיה.
יש שתי התרופות שאפשר לתת למניעה , במקרה של פרכוס חום – פנוברביטון וחומצה ולפרואית, אך לשתי תרופות אלה, יש תופעות לוואי רבות, חלקן אף מסוכנות.
במקרים רבים נמצא שילדים אשר קיבלו טיפול מונע הפסיקו את הטיפול לאחר זמן קצר עקב תופעות הלוואי.
יש היום אפשרות לתת וליום נוזלי דרך פי הטבעת בזמן פרכוס. תרופה זו ניתן לתת בקלות גם בבית ובכך לקצר את משך הפרכוס עד להגעה לבית החולים. אבל כיון שברוב המקרים הפרכוס קצר , אין כול צורך לתת את התרופה.
אפשר לתת וליום נוזלי או בכדור דרך הפה עם תחילת מחלת החום וכול שמונה שעות בעשרים וארבע השעות הראשונות של המחלה. למרות זאת יעילות הטיפול הזה מפוקפקת כיוון שברוב המקרים הפרכוס קורה עם עליית החום לפני שההורים מספיקים להבחין בכך שהילד חולה.
בעיה נוספת הכרוכה במתן וליום היא בכך שהילד עלול להעשות אפטי ולא יציב בהליכתו ויש בכך כדי להקשות על הבדיקה של הילד ועל ההחלטה של הרופא לגבי טיבה מחלת החום.
המלצה גורפת לגבי הורדת חום בילד עם נטיה פרכוס חום היא אכן נכונה, כיוון שהחום הוא הסיבה היחידה לפרכוס. אך בפועל אין להמלצה זו משמעות רבה שכן כאמור, ברוב המקרים הפרכוס קורה עם תחילת המחלה לפני שההורים יודעים שלילד יש חום. מכאן שהמלצה כזו יש בה כדי לגרום לרגשות אשמה של ההורים על שלא הבחינו בזמן בעליית החום. כמו כן יש הורים המפתחים "פחד חום." והם מודדים לילד חום מידי מספר שעות מחשש שיחמיצו עליית חום ופרכוס שבא בעקבותיו. יש בכך כדי לגרום נזק נפשי להורים ולילד ולעתים אף נזק פיזי ממשי.
ההמלצה הרצויה היא לומר להורים שאם הם חשים שילדם חולה ויש חשד לעליית חום, רק אז יש למודד חום ולהורידו באמצעות תרופה ו/או באמצעות הכנסת הילד לאמבטיה עם מים פושרים למשך 20 דקות.

למרות כול הנאמר לעיל, פרכוסי חום גורמים לדאגה רבה בקרב ההורים בשל החשש לנזק מוחי לטווח ארוך.
עבודות נרחבות המבוססות על אוכלוסיה גדולה בארה"ב, הראו שאין הבדלי אינטליגנציה בין ילדים שסבלו מפרכוסי חום לאחיהם בגיל שבע שנים.
מחקר גדול שנעשה באנגליה הקיף 16.163 ילדים שהיו במעקב במשך 10 שנים.
החוקרים בחנו 102 מיומנויות אינטליגנציה, התנהגות, ומוטוריקה.
לא נמצא הבדל בין ילדים עם פרכוסי חום וילדים ללא פרכוסים וכן לא נמצא הבדל בין ילדים עם פרכוסי חום פשוטים לילדים עם פרכוסי חום מורכבים. כן לא נמצא קשר לגיל הילד בזמן הפרכוס.
לסיכום – תוצאות אלה מאוד מעודדות ומרגיעות הורים וגם רופאים.
לפי עבודה זו אין כול השפעה של פרכוסי חום על מיומנות שכלית, מוטורית והתנהגותית.