מאת ד"ר ליאנה סופר , MD :רופאה כללית, מוסמכת לטיפול בהיפנוזה,
מאסטר רייקי, בעלת נסיון רב בהעברת קורסים וסדנאות,
מחברת סידרת קלטות שמע להרגעה ושחרור מתחים,
מחברת הספר "חלומות היפנוטיים",
מנהלת את "מרכז אור הנפש" בפתח תקווה.
איך נולדה הרפואה? אילו סוגים של רפואה אנו מכירים? מי נחשב לרופא, למטפל או למרפא?
לפני שפניתי לרפואה משלימה, הייתי רופאה קונבנציונלית טיפוסית. לא האמנתי בשיטות ריפוי משלימות ואף פקפקתי ביעילותן. בחלוף השנים נוכחתי לדעת, שלרוב, הרופאים לא מצליחים להקל על סבלם של החולים, ובמקרים מסוימים ,לצערי, אף מחמירים את מצבם. על סמך ניסיוני של 15 שנים ברפואה הבנתי, שעלינו לחפש דרכים נוספות לרפואה המערבית.
פרק I.
תולדות הרפואה.
מאז ומעולם היו אנשים בעלי ידע רפואי, אשר נועדו לטפל בזולת. הם התחלקו לרופאים ולמרפאים. לרופאים היה תואר אקדמי או מלכותי והכרה חברתית, כאשר המרפאים השתייכו לבני עם פשוטים ולמדו את המקצוע שלהם מאבות אבותיהם.
בכל חצר המלך היו אחד או יותר רופאים אשר היו אחראיים לשלום של משפחת המלוכה. במקרים של מחלה קשה אצל בן משפחת המלוכה, הרופא המלכותי היה הראשון שטיפל בחולה. אילו היה נכשל במלאכתו, קראו אנשי החצר למרפאים מחוץ לחצר. מרפאים רבים היו נענים לקריאה והיו מגיעים מרחבי העולם כדי להציל את חייו של בן החצר. במקרים לא מבוטלים המלך או בני משפחתו מצאו ריפוי מידי המרפא האלמוני (שמאן, הילר, מרפא, מכשף, כהן). לאור הצלחתו בריפוי, המרפא היה מקבל מתנה יקרת ערך ואף זוכה במשרה של רופא החצר. בזמנים הקדומים כל סוג של ריפוי היה מתקבל בברכה.
תמיד תואר רופא נחשב לתואר היוקרה. בכל הזמנים טובי העם שאפו ללימודי רפואה. רובם היו גברים. לעומת זאת, המרפאות היו משני המינים.
בימי הביניים, במדינות אירופה היה קשה לקבל דיפלומה רפואית ללא פרוטקציה. הלימודים היו בלתי מסודרים ולא מבוקרים. כל פרופסור לימד בעיקר את שיטתו, אשר הייתה שונה מאלה של פרופסורים אחרים. נוסטראדמוס (החזאי מימי הביניים), היה רופא. בפרקטיקה הרפואית שלו הוא הסתמך לרוב על הידע ברוקחות שרכש מאביו. כאוס גדול שרר ברפואה בעת ההיא. הרפואה התקדמה בצעדי צב. גם לפני מאתיים שנה הרופאים עדיין השתמשו בהקזות דם, בהנחת עלוקות, בחוקנים ובכוסות רוח. היו תרופות בודדות ודי מסוכנות לשימוש, העשויות מצמחי מרפא רעילים (מורפיום, כינין, שכרון שחור וכי'). לעומת זאת, המרפאים השתמשו בתרופות טבעיות ויכלו לרפא סוגים רבים של מחלות. בתקופה ההיא בלט הבדל בין רופאים למרפאים, אשר נקראו תכופות מכשפים ונשרפו על המוקד בגלל הידע שחלקו בו.
במאה הקודמת הרפואה התפתחה פלאים עקב התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה. יחד עם זאת, עקב מיעוט המרפאים, כמעט ונשכחו אמצעי ריפוי ואבחנה עתיקים. במקום לאבחן בעזרת ידיים, אוזניים, עיניים ותשאול, לרוב מאבחנים הרופאים באמצעות מכשירים. הקשר ההדוק אשר היה בזמנו בין רופא למטופל הלך ונעלם. את מקומו החליפו מעבדות, מחשבים וכרטיסים מגנטיים.
יש לציין שברפואה הסינית האבחון נעשה על סמך דברים כמו, תשאול, צורת הלשון וצבעו, לפי אפיו של הדופק ועוד. חלק גדול מהאמצעים האבחתיים הללו היה ידוע גם ברפואה המערבית בתחילת המאה ה-20. אני הספקתי ללמוד חלק מהאמצעיים האלו עוד בשנות ה-80, באוניברסיטה לרפואה בגרוזיה. כשעליתי לארץ בשנת 1992 ,נוכחתי לדעת שכאן, אמצעי האבחון העתיקים נשכחו מזמן.
נחזור למרפאים. לאן הם נעלמו? בתקופת הביניים חלקם הגדול הועלו על המוקד ונשרפו בכיכרות ערים גדולות ע"י משרתי האינקביזיציה. חלקם ירדו למחתרת ומסרו בסתר את הידע שלהם לדורות הבאים. הידע הזה התגלה שוב לאחר מאות שנים.
באמצע המאה ה-20 חלה התעוררות ניכרת בפעילות מרפאים, ולקראת סוף המאה ה-20 כבר ידעו ברבים שקיימת רפואה אחרת. היא נקראה בשם רפואה אלטרנטיבית או רפואה משלימה למרות ששמה אינו משקף את מהותה. מדובר ברפואה אשר מכילה מאות שיטות ריפוי טבעיות, וכל אחת מהשיטות הללו בעלת עוצמת וריפוי שונה.
עדיין בארצנו אמצעי הבקרה הקונבנציונליים לא מופעלים על פעילות ברפואה המשלימה. זה יוצר כאוס ניכר בקרב המרפאים, ופוגע באימון של העם בשיטות אלטרנטיביות. העדר הבקרה והסבסוד הממסדי מכריח אותנו להשתמש ברפואה הקונבנציונלית בגלל אמינותה, כביכול, ובגלל נגישותה לכל פלחי האוכלוסיה!
מדוע אזרח ממוצע בוחר ברפואה הקונבנציונלית? מדוע הוא פונה לראשונה לרופא בקופ"ח?
התשובה פשוטה. טיפול קונבנציונלי קל ומהיר- לפיו לוקחים כדור וממשיכים הלאה! האם אנו חושבים על השלכות של טיפול תרופתי? לרוב לא! הכדור מספק את מבוקשנו- נותן הרגשה טובה כאן ועכשיו. וזה די עונה לדרישות של אזרח מצוי. ומה יקרה אחר כך? האם המחלה תיעלם? בד"כ לא. היא רק תעבור לשלב סמוי, לשלב בו היא לא תורגש, אבל בינתיים…
יום אחד יוכח מדעית, ששיטות משלימות יעילות לפחות כמו השיטות המערביות, ויישבר המיתוס, וייווצר קונפליקט, ונצטרך לשנות את העדיפויות!
כאשר בפקולטות לרפואה ילמדו אנטומיה יחד עם הומיאופתיה, עם שיטות להרפיה, עם היפנוזה ועם דיקור סיני, נוכל לטעון שחלה התפתחות אמיתית ברפואה הכוללת! כך לומדים רפואה בסין ובמספר ארצות אירופה, אך עדיין לא אצלנו…
ובינתיים, כדי לקבל שירות מקצועי, איספו המלצות ובקשו תעודות לפני פנייתכם למטפלים אלטרנטיביים.
כדי לא לפספס מחלה רצינית, כדאי לפנות למטפל שהוא בעת ובעונה אחת גם רופא קונבנציונלי וגם מטפל אלטרנטיבי.
פרק II.
ריפוי מחלות כרוניות.
מתוך הספר "חלומות היפנוטיים".
"ברפואה המערבית מקובל להתייחס למחלה כאל "אויב", שפולש לגוף בכוונה לפגוע. האם זה נכון? זה נכון חלקית, ורק בנוגע למחלות זיהומיות. אפילו וירוס השפעת הפשוט מעדיף לתקוף אדם מוחלש וחולה. כי כאשר הגוף נחלש, "הפולש" חודר בקלות לגוף, מתרבה, ויוצר מחלה חריפה.
במחלות כרוניות מנגנון התחלואה בעייתי יותר. המחלה מתקדמת, כביכול, ללא התערבותם של ה"פולשים". הרפואה המערבית מאפשרת איבחון מחלות ברמה המיקרוסקופית, אך לרוב אינה מסוגלת להגדיר את סיבת המחלה. הרופאים משתמשים בתרופות נוגדות סימפטומים כדי להעלים את סימני המחלה. למשל, במקרים של דלקת גידים או מפרקים, ברפואה המערבית משתמשים בתרופות נוגדות דלקת (אנטי-דלקתיות), ובמקרים של זיהום – בתרופות נוגדות זיהום (אנטי- בקטריאליות ואנטיספטיות).
האם היעדר סימפטום (סימן למחלה) פירושו היעדר מחלה? כלל וכלל לא: בעקבות הטיפול האנטי-דלקתי הסימפטום נעלם, והמחלה הופכת לבלתי נראית, אך היא ממשיכה להתקדם בחשאי לשלב הבא. ככל שאנו מדכאים את הסימפטום, הריפוי מתרחק והולך. מהי הסיבה לכך?
הסימפטום בא להציל אותנו. הוא מזהיר אותנו מפני הבעיה. במקום לחקור את הסימפטום ובאמצעותו להגיע לסיבה האמיתית, הרפואה המערבית מעלימה אותו. ההיעלמות הזו פירושה – דיכוי. עם הזמן הגוף מפתח סימפטום נוסף, וכך הלאה. אם לא ייפסק דיכוי הסימפטום, הריפוי לא יתרחש לעולם, והמחלה הכרונית תשתרש עמוק בגוף האדם. על מנת להתרפא, נדרש מאמץ רב משני הצדדים: מהמטפל, ובעיקר מהמטופל. מהנאמר לעיל ניתן להסיק שעדיף למנוע את ההפעלה של מנגנון הדיכוי מאשר להתמודד עם תוצאותיו. כיצד ניתן לעשות זאת?
מערכת הבריאות בעולם המערבי סובלת מבעיות רבות. אחת מהן היא ראיית האדם החולה כגוף פיזי בלבד. רוב הרופאים הקונבנציונליים מתייחסים רק לאיברים בגוף האדם ומטפלים בהם לכשעצמם. חשוב לזכור שלנפש האדם יש השפעה אדירה על הגוף, ויש להתייחס לאדם באופן כוללני. עלינו, הרופאים, לרפא את הנפש ואת גוף האדם בו בזמן. רק כך נוכל להימנע מדיכוי המחלה ולרפא אותה מהשורש.
כאשר טיפלתי בחולים במסגרת קופת חולים, שמעתי הרבה משפטים כמו:" דוקטור, אני בטוח שאין לי כלום, אין לי צורך בבדיקות האלה". או "דוקטור, אני מרגיש שהכבד שלי חולה, אנא שלחי אותי לבדיקת אולטרה-סאונד." בדיעבד אני יודעת שהייתי צריכה להתייחס לדבריהם ברצינות רבה, להתחשב בדעתם ופשוט להאמין להם. במקום זאת חשבתי שדעתי עדיפה על זו של המטופל רק משום שאני למדתי רפואה והייתי, כביכול, בעלת הניסיון בתחום. הייתי אז כל כך רחוקה מהאמת!"
"היבט נוסף ברפואה, הוא הסטטיסטיקה… לצערי, חלק גדול מאתנו, הרופאים, מסתמכים על הסטטיסטיקה בהחלטתנו הגורלית על ניתוחי כריתה, במיוחד כאשר קיים חשש לסרטן. הסטטיסטיקה חשובה מאוד, אך עלינו לזכור שהיא מבוססת על הנתונים של הכלל ולא של הפרט. ואנו הרי בני האדם. כל אחד מאיתנו הוא בעל גוף ונפש המיוחדים רק לו, שלא תמיד ניתן להכלילם בספרות הקרות של הסטטיסטיקה חסרת הרגשות.
עלינו, הרופאים, מוטלת אחריות רבה בטיפול נכון בזולת. עלינו להשתמש במדע ובטכנולוגיה כדי להגיע לאבחנה מדויקת ככל האפשר. אם לא ניתן לעשות זאת, עלינו להעביר את כל המידע האובייקטיבי למטופל, כדי לאפשר לו להחליט בעצמו.
אם כל אחד מאיתנו ילמד להתייחס לאדם כאל נפש, וייתן אמון בתחושותיו הפנימיות, נוכל לעלות על דרך המלך!"
בעקבות כל הנאמר לעיל, החלטתי ליזום וללמד רופאים ובעלי מקצועות רפואיים, רפואה מטאפיזית.
על פי הרפואה המטאפיזית האבחון נעשה על סמך ממצאים נרחבים, כמו בעיות רגשיות, טראומות מעבר, סימפטומים פיזיים ונפשיים, תשאול קפדני ואיסוף אנמנזה החל מתקופת הינקות. זאת רפואה רוחנית המציעה לטפל בבעיות רפואיות ברמה אנרגטית בה מתחילה כל מחלה.
אני מקווה שרופאים, אחיות, פיזיוטרפיסטים, עובדים סוציאליים ועוד, ירצו להשתתף בקורס לרפואה המטאפיזית. אשמח להעביר לכם את הידע הרחב שרכשתי בשני הזרמים של הרפואה- המערבית והמשלימה.
בהצלחה!