סכרת מוכרת כאחת המחלות הנפוצות בעולם. היא מחלה מטבולית שנגרמת בגלל ליקוי בייצור אינסולין או ליקוי בקליטתו בתאי המטרה. מוכרים ארבעה סוגים, שני השכיחים מכונים סוג 1 ("נעורים") (כ- 10%) וסוג 2 ("מבוגרים") (כ-90%), שהוא הסוג השכיח. סכרת מאופיינת בפגיעה במספר מערכות כמו דפנות כלי הדם שפוגעות בחיוניות הרקמות ויכולתו להירפא, במערכת העצבים הפריפרית ובעיקר בתחושה השטחית והעמוקה עד לאובדנה, ברשתית העין, בכליה בתפקוד האבוביות וביכולת החיסונית של תאי הדם.

סכרת היא השכיחה שבגורמים לקטיעה של גפה תחתונה. לעתים הקטיעה היא תוצאה של נזק מינורי שאיננו מתרפא בגלל קושי בתהליך הריפוי ורגישות מירבית של הרקמות לזיהומים. לכן ההתייחסות בטפול בנזק כל שהוא חייבת להיעשות תוך עקרונות של הקפדה מוחלטת של שמירה על חיוניות הרקמות ומניעה של זיהום.

ברגל סכרתית גם ביצוע של ניתוחים אלקטיבים שאינם טראומתים, מוכרים היטב למנתחים אורתופדים ומנתחים ואסקולרים כסכון גבוה בגלל השכיחות של זיהום והעדר ריפוי, ובעיקר אם קימת נאורופתיה (פגיעה בעצבים) וואזופתיה (פגיעהה בכלי הדם). הנזק הטראומטי לרקמות הרכות בשבר של עצמות הקרסול ברגל סכרתית מגביר עוד יותר את שכיחות הסבוכים. עיקר הסבוכים הם אבדן היציבות לאחר שחזור של חלקי השבר, עכוב באיחוי בגלל התארכות מהלך ריפוי השבר, חוסר איחוי של הרקמה הגרמית ושל הרקמה הרכה, וזיהום (כמו עם פסאודומונס) שהוא השכיח והקשה מכולם.

שברים של קרסול (חד-, דו- וטרי-מלאולרים) קורים בשכיחות גבוהה. שיחזור השבר וקיבוע פנימי בניתוח פתוח הוא בדרך כלל מוצלח מאד עם שכיחות נמוכה (1-3%) של סיבוכים מקומיים וסיסטמים. שכיחות הסבוכים עולה כשהשבר פתוח ובחולים עם בעיה ואסקולרית פריפרית ובעיקר בחולים סכרתיים.

שבר פיילון (או פלפונד) הוא שבר מרוסק של עצמות השוקה (טיביה) מעל לקרסול. השבר מסווג לשלושה סוגים בהתאם לחומרתם, ושיחזורן האנטומי מחייב ניתוח פתוח עם טפול עדין ברקמות.

כאשר הפגיעה ברקמות הרכות והנפיחות באזור השבר אינם מאפשרים ניתוח פתוח, ניתן מיידית לקבע זמנית את הקרסול עם שיטת קבוע חיצונית (כמו איליזרוב), עד לשפור מצב הרקמות ועד שמתאפשר שחזור בניתוח פתוח של השבר וקבוע פנימי שלו.

שיטת איליזרוב מבוססת על התאוריה שהפעלת אנרגיה מכנית (מתיחה או דחיסה) מעודדת יצירת עצם. המערכת כוללת מספר שהם פינים דקים וארוכים שמוחדרים מצד אחד דרך העור אל תוך העצם ויוצאים דרך העור מצד שני. אלו ממוקמים פרוקסימלית ודיסטלית לאזור השבר ומחוברים על ידי מוטות מתכת חיצוניים שמאפשרים מתיחה או דחיסה של קטעי השבר.
חסרון חשוב ומוכר היטב של המערכת הוא השכיחות של זיהום מקומי של מקומות הכניסה והיציאה של תילי המתכת, זיהום שעלול לחדור אל תוך העצם. מסבה זו השימוש במערכת ברגלו של חולה סכרתי מהווה הימור שנוגד את חובת הזהירות של הרופא המטפל.

הגישה הכירורגית המוסכמת והמומלצת בספרות הרפואית לגבי חולה סכרתי לטפול בשבר ברגל וקרסול היא של ניתוח פתוח. ביצועו מחייב דחיפות בטרם ייגבר הסכון בגלל נפיחות, שלפוחיות וארוזיות בעור. ההכנה לניתוח מחייבת תכנון קפדני של שיחזור וקיבוע אופטימלים לייצוב של קטעי השבר. כשמיושמת גישה זו היא מוצלחת ומעוטת סבוכים במרבית שברי הקרסול בחולים סכרתיים גם באלו שמטופלים עם אינסולין.

שימוש בתא לחץ של חמצן מוכר כחלק משמעותי בטפול בזיהום של רגל סכרתית. רווי הפצע עם חמצן תחת לחץ משפר את תינגודת הרקמות שניזוקו בגלל טראומה, בצקת וזיהום וסובלות מהיפוקסיה (חסר חמצן). הנסיון בספרות הרפואית בשימוש בתא לחץ לטפול בזיהום של רגל סכרתית הוא חיובי במידה ונעשה מוקדם ללא דיחוי בשילוב עם אנטיביוטיקה ייעודית.