שברי מאמץ נגרמים מסדרה של עומסים חוזרים ונשנים הגורמים נזק לעצם. אם עומסים אלה נמשכים ולא ניתנת לעצם הזדמנות להתאושש יכול להיגרם שבר. בכף הרגל המקום השכיח ביותר לשברי מאמץ הוא העצמות המטטרסליות (אלו הן 5 העצמות בין אמצע כף הרגל לבוהנות). מבין העצמות האלה העצם המטטרסלית השניה היא השכיחה ביותר, אך שבר מאמץ יכול להתרחש בכל אחת מעצמות כף הרגל או הקרסול.
ישנם שני סוגים של שברי מאמץ:
בסוג הראשון העצם היא תקינה אך העומסים על העצם גדלו באופן פתאומי – כמו באימון לקראת הצבא, או במסלול או בהתחלת תוכנית אימונים אחרת (יותר מדי, מהר מדי). סוג זה יכול גם להגרם מטעויות באימון, טכניקות לא נכונות או ציוד לא נכון.
הסוג השני של שברי מאמץ הוא כאשר העצם איננה תקינה כמו במצבי אוסטיאופורוזיס ( אובדן של חוזק עצם) או מחלות עצם אחרות.
שבר מאמץ יכול להגרם גם כתוצאה של עומס יתר הרי שלרב שברי מאמץ במצבים אלה נגרמים מעומס רגיל בשימוש רגיל. אלו הם שברים של אי ספיקה של העצם שכן איכות העצם איננה מספיקה בשביל לעמוד בעומסים מבלי שיגרם שבר. מאחר ואוסטיאופורוזיס יכול להתקדם במשך שנים מבלי תלונות או תסמינים הרי ששבר מאמץ (שבר אי ספיקה) יכול להיות הסימן הראשון. כאשר נמצא שבר מאמץ ללא סיפור של עומס יתר דורש בירור הכולל בעיקר צפיפות עצמות.
קבוצת סיכון לשברי מאמץ הן נשים ספורטאיות המעמיסות על עצמן בכמות הגורמת להפסקת המחזור ולשינויים הורמונליים הגורמים בפני עצמן להחלשות העצם ובנוסף על כך עומס יתר הנובע מהפעילות.
שבר מאמץ jones לפני ואחרי קיבוע
התסמין העיקרי והראשון לשברי מאמץ ללא קשר לסוג השבר הוא כאב. הכאב מופיע באופן חד או מחמיר בהדרגה לאורך מספר ימים. נפיחות היא ממצא נפוץ , בעיקר בכף הרגל ובשוק. צילומי רנטגן בשבועיים שלושה הראשונים לאחר הופעת הכאב יהיו תקינים , לאחר תקופה זו ניתן לראות סדק דק בעצם או יצירת עצם חדשה באיזור.
ניתן לבצע מיפוי עצמות או MRI כאשר רוצים לאושש את האבחנה בתקופה הראשונה של הכאבים לפני הופעת השבר בצילום. הכאב והנפיחות פוחתים עם הפחתה בנשיאת המשקל או הפעילות דבר המאפשר לעצם להחלים ולתקן את עצמה.
משך תקופת המנוחה ומידת המנוחה ( הפחתת פעילות, הפסקת פעילות, מנוחה מוחלטת וכד') הם משתנים ותלויים בעצם הפגועה ובמידת הפגיעה. בירור האם יש גורם נוסף דוגמת אוסטיאופורוזיס הגורם לשברים צריך להתבצע.
שברי מאמץ של כף הרגל יטופלו לרב בעזרת נעל/סנדל עם סוליה קשיחה למשך 3-4 שבועות. לעיתים גבס והימנעות מלאה מדריכה יהיו הטיפול ההולם. שברי מאמץ במקומות מסוימים בכף הרגל והקרסול מחלימים מאוד לאט, ואף לעיתים לא מחלימים באופן עצמוני בשל אספקת דם מועטה. בשברים אלה יש צורך בתקופת טיפול ארוכה יותר או בטיפול ניתוחי כדי לאפשר להם להחלים
