מחבר ועורך: דר' מרדכי הוכברג, PhD, תזונאי

לבריאות הכליות ולתפקודן המלא יש חשיבות בריאותית רבה. אם פעולתן לקויה, יש סיכון רב יותר ללקות ביתר לחץ דם, סוכרת ומחלת לב. ההתבטאויות של מחלת כליות הן מתן שתן לעיתים תכופות, הפרעות במתן שתן וצמא מוגבר. פעילות טובה של הכליות עוזרת לשמירת pH מתאים בגוף. למעשה, ה- pH האופטימאלי, כפי שניתן למצוא אותו בבדיקת שתן, צריך להיות בסביבות 7.4. הכליות גם מפרישות הורמונים שתורמים ליצירת כדוריות דם אדומות ומסדירים לחץ-דם. תזונה לקויה פוגעת בכליות. בתפריט המערבי יש חלבון רב, לעיתים פי 5 יותר ממה שהגוף זקוק לו, וכמות פרוקטוז פעמיים עד 4 פעמים יותר מצרכי הגוף. עומסים תזונתיים אלו פוגעים בכל מערכות הגוף – במידה רבה בכליות. כך נגרמות מחלות כליה ואבנים בכליות.
מחזור הדם עובר גם דרך הכליות ואלו מסננות ממנו את הרעלים וחומרי הפסולת שמופרשים בשתן. 150 ליטר ליום היא כמות הדם שעוברת דרך הכליות. חשוב ביותר לשתות מספיק מים שאם לא כן, יש עלייה רבה בסיכון לאבני כליה.
סימנים נוספים לתפקוד כליות לקוי, מעבר לאלו שהוזכרו, הם כאב והרגשת צריבה בזמן מתן שתן.

אחריות הכליות לאיזון בין אשלגן, נתרן וזרחן
הכליות מסלקות מן הגוף שתנן וחומצת שתן, חומרי פסולת של פירוק החלבונים וחומצות גרעין. עודף חלבון מעלה את כמות השתנן בגוף, חומצת שתן נוצרת גם מעודפי חלבון וגם מעודפי פרוקטוז. עודפים אלו פוגעים בבריאות ובכלל זה בבריאות הכליות. אבני כליה קשורות ביותר לצריכת סוכרים מעובדים – הם פוגעים באיזון פנימי בגוף בין הסידן למגנזיום. מזיקים גם משקאות המכילים עודפי זרחן.
תרופות משככות כאבים, אם הן נלקחות פרקי זמן ארוכים או בכמות רבה, פוגעות אף הן בכליות. זה כולל אספירין, איבפרופן ולמעשה כל התרופות הכימיות. נזקן רב עוד יותר אם שותים משקאות אלכוהוליים, אפילו בכמות מועטה. עישון פוגע אף הוא בכליות.

התפריט שישמור על הכליות
אין לעבור על צריכת חלבון של 40 עד 70 גרם ליום. למעשה, ככל שאדם אוכל אחוז גבוה יותר של מזון לא מבושל ולא מחומם, כך גופו יכול להסתדר עם כמויות קטנות יותר של חלבון. הבישול פוגע בזמינות של החומצה האמינית ליזין ואז, כדי לספק את צרכי הגוף, אנשים אוכלים יותר מזונות חלבוניים. אגודת חולי כליה בארה"ב ממליצה לחולי כליה שלא לצרוך יותר מ-50 ג' חלבון ליום. כמו כן, לא לצרוך יותר מ- 25 ג' פרוקטוז ליום. הם מדברים על לא יותר מ- 6 כפיות סוכר ליום. 0 כפיות סוכר ליום יתנו תוצאה טובה יותר! את הסוכר הדרוש לגוף יש לקבל דרך אכילת פירות מסוגים שונים, וחשוב לאכול יותר ירקות מאשר פירות. עם זאת, יש להזכיר פה שבמחקר ממושך ורב משתתפים שנעשה באנגליה נמצא שבקרב אלו שאכלו כ-10 מיני פירות במשך השנה, התחלואה בסוכרת הייתה ב- 25% יותר נמוכה לעומת כלל האוכלוסייה. אצל אלו ששתו בקביעות מיצי פירות, התחלואה בסוכרת הייתה ב- 23% יותר גבוהה מן הממוצע!

יש לשתות מים טהורים, בלי כלור. משרד הבריאות (?) קיבל אישור מהכנסת להחזיר לנו את הפלואוריד למים – חומר "תמים" שרעילותו נמצאת בטבלת הרעילות בין ארסן לקדמיום!
אם שותים די מים, צבע השתן צריך להיות צהוב בהיר ומתן השתן בין 7 ל- 8 פעמים ביום. אם נוטלים B קומפלקס או מולטי ויטמין השתן מקבל צבע צהוב כהה. בארה"ב, ממליצים לצרוך חלבון לא יותר מאשר גרם אחד לכל ק"ג משקל גוף רזה, לא נכללים בחישוב המשמנים שמרבית התושבים שם צברו, תופעה שמתפתחת גם בארץ. כדי לחשב כמה חלבון אדם אוכל ביום, יש לנהל רישום של המזונות הנאכלים, במשך מספר ימים ולפי טבלאות מזון לחשב כמה חלבון הם סיפקו. מי שמפריז, שיקטין את צריכת המזונות מכילי החלבון. גם בתפריט טבעוני לחלוטין, ללא כל מזון מן החי, אין בעיה בקבלת די חלבון. חלבונים צמחיים יש בעיקר באגוזים למיניהם, גרעינים, שקדים, קטניות, דגנים מלאים ובמידת מה גם בירקות עלים. גרעינים ואגוזים מכילים 4-8 גרם לרבע כוס. גרעינים מבושלים מכילים 5-7 ג' חלבון לכוס. ירקות עלים מכילים 1-2 ג' חלבון לכל 30 ג' שלהם. מבין הגרעינים, זרעי דלעת קלופים מכילים עד 35% חלבון. קינואה אף היא עשירה בחלבון. בכוסמת גם כן יש כמות חלבון נאותה, 12-15 ג' ל-100 גרם.

התאמת מזון למחלת כליות או אבני כליה
על חולי כליה לצמצם צריכת מזונות מכילי זרחן, מאחר ואלו מגבירים סיכון ליצירת אבני כליה. אם יש בעיות במתן שתן, לא מחלת כליות, יש לצרוך יותר ירקות, בעיקר ירקות עלים, שעשירים באשלגן.
אצל נשים יש סוג אבני כליה שנוצרות בגלל אינפקציות בדרכי השתן. יש אבנים שנוצרות מעודף חומצה אמינית ציסטין ויש אבנים הנוצרות מעודף חומצת שתן. במקרה כזה, הקטנת כמות החלבון והפרוקטוז היומית תעזור. יש אבני קלציום אוקסלאט – הן נוצרות בעיקר מעודף חלבון ושתייה לא מספקת של מים. יש לצמצם בצריכת ירקות המכילים חומצה אוקסלית ולהגביר את צריכת המגנזיום. תרד, סלק, מנגולד, פטרוזיליה ושוקולד – כל אלו מכילים הרבה חומצה אוקסלית. למי שלא סובל מאבני כליה אוקסלטיים, לא מומלץ להוציא ירקות אלו מן התפריט אך לשלבם עם ירקות אחרים. אין להפריז גם בצריכת דגנים וקיטניות אם אדם סובל מהיווצרות אבני כליה אוקסלטיות. מומלץ בפניו לצרוך יותר אשלגן. כמות יומית מומלצת למבוגר היא 4,700 מ"ג ליום. לחולי מחלת קרוהן ולנוטלים תרופות ללב יש לעיתים קרובות מחסור באשלגן. עם זאת, חולי כליה צריכים מאוד להיזהר עם מזונות עשירי אשלגן. הכליות אמורות לסלק את עודפיו מן הגוף וכאשר פעולתן לא מלאה, יש עלייה ברמת האשלגן בגוף, עד לסכנת חיים. מומלץ לחולי כליה לא לצרוך מעל כמות אשלגן של 2 ג' ליום מן המזון ולהימנע ממלחי אשלגן.

עם זאת, אדם בריא צריך לצרוך כל יום פי 5 יותר אשלגן מאשר נתרן – זה אומר לאכול יותר ירקות, אורגניים, הרבה ירקות עלים ולצרוך מלח במידה. בין רבע לשליש כפית מלח ליום, מלח הימלאיה או מלח ים אטלנטי, תספק את כמות הנתרן הדרושה. אצות ים תספקנה אף הן חלק ממנת הנתרן היומית הנדרשת.
יש מזונות עם חשיבות מיוחדת לשמירה על בריאות הכליות, ואלו הם: פלפל מתוק, דובדבנים, כרוב, ענבים אדומים, כרובית, אבטיח, שום ובצל, מיץ לימון, זרעי דלעת, תפוחי עץ, קייל ופירות גרגרים למיניהם ובכללם תות שדה. מיץ מן העשבים שן ארי וסרפד עוזר אף הוא. בארץ יש מינים רבים של צמחי בר אכילים. כשמכינים מהם מיץ, יש לדלל 5-7 פעמים עם מים מינרלים. או עם מיץ מירקות תרבותיים עסיסיים כמו גזר, מלפפון, קישוא ומעט סלק.

מקורות
How to Prevent and Treat Kidney Problems With Food, February 15, 2016
Medical News Today February 4, 2016
Medical News Today November 4, 2013
141st annual American Public Health Association Meeting, Online Program
American Kidney Fund, Living Well With Kidney Disease, Time Dec 2, 2015
University of Chicago, Potassium Citrate