הכאב הוא אינסטינקט מובנה (אינהרנטי) של הגוף. הוא נולד אתנו במטרה להגן עלינו מפני סכנות, מפני אירועים חד פעמיים כמו: WITHDRAWAL REFLEX – רפלקסים פשוטים- ARC קשתיים מחוט השדרה.
האזהרות שהכאב מרמז לנו דומות לרמזור כתום, לבמפרים בכביש. אם לא נהיה מודעים לרמזים, לניג'וסים של הכאב שעד כה היה רע שלנו ובא לעורר המודעות כמו פידבק, ביו-פידבק, כמו כלב נובח בשעת סכנה, בא ללמוד אתנו על ה"שגיאות" שלנו, על הניסיונות שאנו עושים ולא מצליחים…( לשבת כך, לעשות כך במכשיר כושר, לישון על כרית X, מזרן, לשבת בכורסא שתוקעת, שקועה מידי, לשבת למחשב בלי מודעות לארגונומיה נכונה). גירוי גורר תגובה. עד כה הכאב הגיע מתוך דאה ברמה ראשונית. הוא דואג להישרדותנו, להשתייכותנו ובעיקר לבריאותנו.
גוף-נפש/רוח הדברים.
אז מהו השיעור? מה עלי לתקן? מה אני צריכה ללמוד (ולא למדתי עד כה)?
הפירוש לכאב וההתייחסות אליו תלויה: בתרבות, בחינוך שספגנו וכמו כן בסף הכאב.
הפירוש לכאב בתרבויות רבות עדיין: עונש (פיוניה), רע, נגע-רע. צריך להרוג אותו! להמית אותו. להזריק לו חומר רעיל!
כעת: הכאב הטוב הפך מרע לרע!!
ובכל זאת כדי לנו לנסות עדיין הטוב:
להודות לו (על ששרת אותנו, אך לא התייחסנו אליו).
לדבר עמו: מה אתה קוצה לספר לי? היכן אני שוגה? למה דווקא כעת?
מדוע המג הזה, מה החלק המסוים בגוף מסמל עבורי.
זה לא הגיל, זה התרגיל!
הגוף זוכר= חכמת הגוף. פגיעות מינקותה שהמוח העדיף לשכוח, אך הגוף לא שכח.
הכאב מאפשר לנו לעצור, לבדוק. עבר,הווה, עתיד.
האם הרשיתי לעצמי לקחת חופשה יזומה? ללכת לשירותים כשמתחיל ללחוץ?
להקשיב לצרכים שלי? לאכול בזמן? לשתות מספיק?
בעל חיים שכואב לו, חולה, נשכב בבדידות, לא נאבק עם הפחד, עם חוסר הבטחון.
לא מזמין חברים לחגיגה.
בדיקת דרך החיים, אורח החיים שלנו.
דורשת שינוי בסיסי בתפיסת העולם האינדיבידואלית- הרגע בו אנו נוכחים לדעת שבזבזנו הרבה זמן, אנרגיה, בהדחקות, בבריחות (סמים ,אלכוהול, תרופות), בהסחות (במנגנוני הגנה), על מנת לטייח ולהצדיק דברים שלא נעמו לנו למרות שידענו אותם/עליהם זה מכבר (תת מודע. חצי מודע). על מנת לשנות ולצמוח הדבר עולה בכאבי צמיחה (תרתי משמע)! תהליך השינוי מתחיל במודעות, בשינוי התפיסה, המשמעות ששמים על הכאב. כמו שיש לנו כאב, כך גם יש בנו שמחה (מהולה בעצב). שני מדדים של אותה מטבע לא לחינם עובר כאב במערכת העצבים, הוא מעציב אותנו ומעצבן אותנו. עצב=עצב.
הכאב הוא הזדמנות שנותנת לנו הרוחניות. לחיות את החיים מתוך משהו עמוק יותר, מתוך הפנימיות, מתוך השלם, מעבר לגוף הפיזי (5 החושים). "מניין באת ולאן אתה הולך" (פרקי אבות). "דע את עצמך".
דרך הכאב ניתן להבין את עצמנו ואת עצמיותנו. ז.ק.ן =זה קנה נסיון. לא להלחם בכאב להכיר בו, לבחון את "החבר החדש" שלי.
האדם הוא הרופא הטוב ביותר של עצמו, אך מאידך הוא האויב הגדול ביותר של עצמו.
אנחנו, הרופאים המטפלים, רק צינורות- שליחים של הרופא הפנימי של הגוף.
לא כולם צריכים לחטוף מכות עד מוות. נין להבין, שהאחריות על החיים שלנו היא בידנו, וברשותנו לנווט ולשלוט בחיינו וביניהם בכאב: גוף/נפש.
הריפוי מהכאב- נמצא בעצם הכאב עצמו. הטוב והרע מעורבבים זה בזה ושניהם נמצאים באדם עצמו.
ראוי ורצוי לנו לסמוך על הטבע, שהרי אנחנו המיקרו של המקרו. הנזק לא נגרם לנו מן הטבע, במחוץ, כי הגוף דואג לשלמותו- WHOLE- הוליסטי. הגוף הוא שמרפא עצמו. מערכת החיסון שלנו היא הרופא הפנימי שלנו ואותה צריך לחזק.
כל מה שנראה בחוץ- בא מבפנים.
במצביים דלקתיים, גידולים סרטניים- יש לנהוג בזהירות יתר.
כאשר נחליט להיות שמחים/אופטימיים, ללא קשר למה שמתרחש= מהר מאוד נתחבר לאנרגיה ונקרין אותה, נפיץ אותה לסביבה שלנו (נאיר את החושך). לא נעורר רחמים לזולת, אל אמפאתיה, חמלה.
"המחשבה המגשימה את עצמה"- YOY BECOME WHAT YOU THINK ABOUT AND WHAT YOU THINK YOU ARE
המוח הוא המחשב הגדול ועל מנת למחוק תכונת כאב מסויימת, אנו חייבים להעלותה למסך הגדול ואז לא לפחד ללחוץ על הכפתור הנכון במודעות ולעשות DELETE.
כל זה נעשה בעזרת מראה שהיא חיצונית לנו, לעתים בבקשת עזרה והנחייה מבחוץ.כיום הרפואה עוסקת וחוקרת את הקשרים הפסיכו-נוירו-אימונולוגיים.
כרפואת שיקום וכאב, יועצת לרפואה השלמה, גוף-נפש/רוח הדברים, אני דוגלת באמרתו של רבי נחמן מברסלב: "לא לפחד כלל".
**ד"ר עתליה קונלי היא רופאת כאב ושיקום ופסיכולוגית רפואית.
