אגורפוביה מוגדרת כפחד משהייה במקומות או במצבים שהבריחה מהם עלולה להיות קשה פיסית או מביכה נפשית, או שעזרה מיידית עלולה להיות בלתי זמינה אם יקרה משהו רע (למשל במקרים של התקף פאניקה, תחושת בחילה או עילפון וכד').

האגורפוביה מורכבת מהמילה פוביה וכן מהמילה אגורה (agora), שהיא המילה היוונית לאותם מקומות ציבוריים בהם נערכו אסיפות עם. אנשים עם אגורפוביה מפחדים ונמנעים משהייה ברחובות ומקומות צפופים והומי אדם, מקניונים, אולמות, עמידה בתור, וכן מנסיעה במכוניות, באוטובוסים, רכבות ומטוסים.

במקרים של אגורפוביה מתונה מתעוררת חרדה בכל יציאה מהבית לבד, ובמקרים חמורים יותר של אגורפוביה קיימת הימנעות כמעט מוחלטת מיציאה מהבית. האגורפוביה הינה לא פעם סיבוך של התקפי פאניקה, ולעיתים אנו פוגשים אותה לצד חרדה חברתית, או פוביות אחרות. לרוב האגורפוביה מתפתחת אחרי גיל 20. האגורפוביה היא הצורה המפריעה והמגבילה ביותר מבין הפוביות השונות.

עמית (שם בדוי), שהיה בעברו אדם עובד ומתפקד חברתית, החל לפתח תסמינים של אגורפוביה, לאחר שעבר משבר ומצב של דחק מתמשך. הוא פנה לטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית לאחר שהגיע למצב שהפסיק לעבוד לחלוטין, צמצם את הקשר עם חבריו ונטה להסתגר בבית. היתה אצלו הימנעות כמעט מוחלטת מיציאה אל מעבר לקרבת הבית. העולם החיצוני הפך להיות מאיים ורווי בסכנות. עם זאת, עמית היה חדור מוטיבציה לחזור לעולם העבודה, לפתח את הקריירה שנקטעה, ולחזור לתפקד מבחינה חברתית. לאחר כחצי שנה של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, הוא השתלב במקום עבודה חדש והחל לחזור בהדרגה לתפקוד טוב יותר גם בהיבט החברתי.