מתוך הספר "מי לקח את המיטה שלי?"
מאת ד"ר ליאנה אורין סופר, רופאה כללית MD,
מוסמכת לטיפול בהיפנוזה,
מחברת ספרים 'חלומות היפנוטיים',
ו"מי לקח את המיטה שלי?"
מנהלת את "מרכז אור הנפש" בפתח תקווה.

האם ניתן לחזור בזמן?
האם ניתן להיזכר בגיל הינקות?
האם ניתן להציץ אל תוך הרחם של אימא?
האם ניתן לחזור לגלגולים קודמים?
כל זה אפשרי באמצעות היפנוזה.

כיצד ניתן לעצור את הזמן ואף לחזור אחורה? לחוות שוב חוויות אשר כבר חווינו? ולהרגיש שזה קורה לנו ממש עכשיו, ברגע זה?
כיצד ניתן לעקוף את הזמן אשר רץ קדימה ללא רחמים?
האם ניתן ליצור מימד מקביל ולחלחל אל תוכו ולחזור חלילה ללא פגע?

אימוץ ילדים וטיפול בהיפנוזה.

באמצעות ההיפנוזה ניתן לחזור אחורה ולחוות שוב את מה שחווינו לפני הרבה, הרבה זמן.

האם ילדים מאומצים זוכרים את אימהותיהם הביולוגיות?

האם הם זוכרים את מעמד האימוץ? בדרך כלל לא.

האם כדאי להם להיזכר? אם כן, לשם מה?
ההיזכרות עבורם חשובה מאוד. הידיעה שפעם היו להם הורים עקרונית. היא מכריעה את הלך חייהם בהווה ובעתיד.

פרטים מזהים במקרים שלהלן שונו עקב שמירה על צנעת הפרט.

תיאור מקרה 1:
פעם טיפלתי בגבר צעיר בשנות ה-30 לחייו. גיא ידע שאומץ פעמיים. בפעם הראשונה הוא אומץ יומיים אחרי לידתו ע"י המשפחה המאמצת הראשונה וחי איתם במשך כשנתיים. עקב אסון משפחתי הוא אומץ שנית ע"י משפחה אחרת.

סיבות לפנייתו לטיפול: חוסר ביטחון עצמי, ביישנות, רגשי נחיתות והפרעות שינה. בכל הצרות הוא האשים את הוריו המאמצים. כבר בגיל קטן הם סיפרו לו שאומץ. עקב הידיעה הזו הוא גדל עם תחושה של חוסר שייכות.

מאחר וגיא לא זכר את הוריו המאמצים הראשונים ואף לא את אימו הביולוגית, הוא הרגיש תלוש, ללא השורשים וללא המוצא. כאשר הוא לא ידע מהיכן בא, לא היה מסוגל ליצור את עתידו. הוא תיאר את תחושותיו כ"תקיעות" וכ"חוסר אונים" מתמשכים.

כאשר אני מתחילה לטפל במישהו בהיפנוזה, אני מוכנה להפתעות ותמיד מזהירה את המטופל כדי שיהיה מוכן להיחשף לזיכרונות מודחקים מעברו ואף מגלגוליו הקודמים.
גיא התהפנט היטב ובמהרה נזכר באימו הביולוגית ובכל פרטי לידתו. אימו מסרה אותו מתוך אילוץ, בעקבות מצוקתה הנפשית והכלכלית.

הוא נזכר גם בהוריו המאמצים הראשונים, שהיו נחמדים אליו והעניקו לו חום ואהבה. אבל הם נהרגו בתאונה וזה השאיר את גיא שוב לבדו…

שבוע ימים של המתנה להורים חדשים הוא בילה במקלט ליתומים. אז הוא היה בן שנתיים. למזלו הוריו המאמצים השניים היו אנשים טובים ואהבו אותו.

כאשר גיא נזכר בכל הפרטים המודחקים הללו, הוא למד להעריך את הוריו מחדש. התהליך שעבר העניק לו ביטחון עצמי ואפשר לו לבנות את עתידו.

החוויה הרוחנית של הטיפול סייעה לו להתמודד עם המטענים הרגשיים ששמר בלבו מזה זמן רב. הטיפול עזר לו להיפרד מאימו הביולוגית ומהוריו המאמצים הראשונים ולהשלים עם המציאות. כאשר הוא הבין שאימו הביולוגית אהבה אותו והעדיפה למוסרו מתוך דאגה לחייו ולשלומו, הוא היה מסוגל לסלוח לה ולהשלים עם היותו מאומץ.

בעיה משותפת לילדים מאומצים היא כעס על הנטישה של אימא הביולוגית מעורב בחוסר אונים.

ילדים מאומצים (כאשר יודעים שהם מאומצים) גדלים עם תסביכים רבים מאופיינים בהפרעות התנהגותיות למרות היחס האוהב מצד הוריהם המאמצים. יש הרבה תכונות משותפות כמו חוסר ביטחון, חוסר אונים, חרדת נטישה, ילדותיות, קושי להתבגר, כעס על ההורים ושנאה להורים ביולוגים.
כל זה ניתן לפתור באמצעות תהליך טיפולי מוצלח בהיפנוזה.

מקרה 2:
רבקה אומצה בגיל חודש. היא ננטשה ע"י אימה בהיותה בת כמה ימים. בעצם היא הושארה בביה"ח עד שאומצה ע"י משפחה חשוכת ילדים. חודש ימים של חייה החדשים היא בילתה בתינוקייה של בית היולדות. שם היא תמיד הייתה בסביבה של תינוקות ושל צוות רפואי. היא לא ינקה, לא חובקה ולא קיבלה יחס של אימא. ביטוי האהבה היחיד שהכירה, היו המילים הטובות של אחיות התינוקייה.

שהותה הממושכת בבית היולדות פגעה בנפשה וגרמה לטראומה רצינית (כפי שהתגלה בטיפול בהיפנוזה).

רבקה אומצה ע"י אנשים נחמדים. הם טיפלו בה יפה והעניקו לה אהבה. אבל כנראה, הילדה לא הסתפקה בכך. היא רצתה יותר. היא רצתה את אימה שנטשה אותה. הוריה המאמצים סיפרו לה שאומצה. היא גדלה עם תחושה של חוסר שייכות ועם תחושה שהיא אדם "מסוג ב'".

כאשר נודע לה שהיא מאומצת, כעסה על הוריה המאמצים והתנהגה בפראות. בגיל ה'טיפשעשרה' היא ניסתה לברר את זהות אימה הביולוגית, אך היה מאוחר, אימה כבר נפטרה.
רבקה הגיעה אליי עם הרבה כעסים ששמרה בלבה. היא רצתה לגלות מדוע נפגעה כל כך בחייה. היא רצתה להתקדם בחייה, אך לא הצליחה למרות מאמציה הרבים.
התחלנו בתהליך הטיפולי בהיפנוזה. רבקה הייתה מוכנה לכל דבר. היא הייתה בשלה להתמודד עם כל טראומה מודחקת כדי לשפר את הרגשתה ואת איכות חייה.

באמצעות ההיפנוזה היא גילתה שבחייה הקודמים היא הייתה אישה מרשעת, היא פגעה קשות באימה הביולוגית, אשר הייתה בתה באותם החיים הקודמים. היא הבינה שבהתייתמות שלה היא שילמה מחיר עבור הפשעים שעשתה אז, בחייה הקודמים. אימה הביולוגית פשוט החזירה לה באותו המטבע, פגעה בה בחזרה.

זה היה הכרחי לסגירת המעגל הקרמתי. לשם כך היא התייתמה הפעם. למרות הקושי היה עליה להתמודד עם המכשולים ולהתגבר עליהם בעוצמה.

כאשר היא הבינה את הקשר שבין הדברים, היא סלחה והשלימה עם חייה. היא העריכה מחדש את הוריה המאמצים ופתחה את לבה לאהבה אליהם. כתוצאה מההבנות שקיבלה, חייה של רבקה השתנו לאין ערוך. היא למדה לתכנן את עתידה ולהשיג את מטרותיה. העתיד נפתח לפניה. היא הצליחה.

כאשר הבעיה טמונה בעבר, רק טיפול בהיפנוזה יכול להשיג את המטרה. רק באמצעות ההיפנוזה ניתן לחזור אחורה בזמן, לחוות שוב את הילדות, את הלידה את היותנו עוברים בתוך הבטן של אימא! ואף לחזור לגלגולים הקודמים ולמצוא בהם תשובה לבעיותינו ולמכאובינו הרבים.

לרוב האנשים ברור מאליו שעל הורים מוטלת חובה לטפל בילדים ולגדל אותם כמיטב יכולתם. לילדים יתומים ומאומצים זה לא בהכרח ברור. הם ממשיכים לחפש את הוריהם הביולוגיים במשך כל חייהם. ילד מאומץ אשר מודע לאימוצו, 'לא ינום ולא יישן', יחפש את עצמו ואת האמת שבלידתו עד שיגלה את זהות אימו הביולוגית.

היפנוזה היא השיטה הקלאסית והטובה ביותר לגילוי האמת.
בהצלחה!