אחד המצבים היותר מתסכלים נשים, בני זוגם ורופאי נשים הוא דלקת מבוא העריה – וסטיבוליטיס.

המאפיינים למצב זה הם:

· כאב עז במגע במבוא העריה או בניסיון לחדור לנרתיק.

· רגישות ללחץ ממוקם באזור.

· ממצאים בבדיקת הרופא הכוללים אודם העריה בדרגות שונות.

הכאב יכול להיות מוגדר ע"י נשים כחד או צורב, ויכול להופיע לא רק בעת ניסיון ליחסי מין אלא אפילו בניסיון להחדרת טמפון, רכיבה על אופנים או לבישת מכנסיים הדוקים.

הכאב ביחסי מין מחולק ל 3 דרגות:

אי נוחות שלא מונעת יחסי מין.
אי נוחות שלעתים מונעת יחסי מין.
אי נוחות שמונעת לחלוטין יחסי מין.

ההגדרה של וסטיבוליטיס [דלקת מבוא העריה]

הוסטיבוליטיס שייכת לקבוצת מצבים של כאב בפות – קבוצה הנקראת וולוודיניה [ בלטינית- כאב הפות].

בעוד שיש סיבות רבות לוולוודיניה, האבחנה וסטיבוליטיס שמורה רק למצב בו אין כל ממצא או גורם המביא לכאב או לאי נוחות האופייניים, קרי דלקת ללא גורם ידוע.

להדגיש שרק כאשר לא תמצא סיבה לתלונות האישה, יוגדר המצב כ-וסטיבוליטיס.

מהלך ברור מחלת הוולוודיניה

כאשר מגיעה אישה ומתלוננת על כאב או אי נוחות בפות, ביחסי מין או שלא ביחסי מין, יש לשלול קבוצות שונות של מחלות ומצבים, לפני שנשארים עם האבחנה של וסטיבוליטיס, שזהו מצב ללא הסבר.

מה זה וולוודיניה?

וולוודיניה – פרושה כאב בפות וכאב זה יכול להיגרם מסיבות שונות בכללן זיהומים ומחלות והפרעות בעור.

מה הם הסימנים לוולוודיניה?

וולוודיניה יכולה להיות בדרגות חומרה שונות. יתכנו תחושת צריבה או עקצוץ בזמן הכנסת טמפון או בזמן חדירת אבר המין הזכרי בעת יחסי מין.

בעת בדיקת הרופא ניתן לראות אדמומית ולעתים נפיחות באזור מבוא העריה ולעתים על פני שטחים נרחבים יותר של הפות. במגע בַּמַקוֹם באמצעות מטוש צמר גפן מורגש כאב אופייני.

במקרי וולוודיניה ממקור עצבי מפושט יותר ויכול להגיע עד הדגדגן. במקרי וולוודיניה חמורה הכאב יכול לערב גם את אזור שער הערווה עד הבטן, לגרום לכאבים בזמן הליכה, למנוע לבישת תחתונים או בגד הדוק או לגרום לכאב או לתכיפות בעת מתן שתן.

מה מאפיין את הנשים שחולות בוולוודיניה?

קשה לאפיין את הסובלות מוולוודיניה. טווח הגילאים הוא רחב – מגיל ההתבגרות ועד גיל 60 ויותר ורובן לא ילדו. ההערכה היא שבארצות הברית מספרן מגיע לכ-150,000 ובארץ לכ 4000-5000.

גורמים קשורים לוולוודיניה

וולוודיניה יכולה להיות חריפה או כרונית (מעל 3 חדשי סבל), ויכולה לנבוע כנראה מכמה מקורות, לחוד או גם יחד.

דלקת חריפה עלולה להיגרם ע"י:

1) זיהומים הנגרמים ע"י פיטרית השמרים (קנדידה), טריכומונס וחיידקי וגינוזיס בקטריאלית.

2) גירוי מקומי העשוי להיגרם ע"י סבון, דוש, וספריי, במיוחד בנשים שנוטות לנקות המקום בקפידה יתרה.

3) חמרים כימיים כמו חומרי חיטוי, נרות, קרמים וטפול ב 5FU נגד נגיף פפילומה (HPV).

4) טיפולים וחמרים מאכלים למצבים ולמחלות כגון קונדילומה אקומינטה לדוגמא: הקפאה, חומצה טריכלורואצטית, פודופילין, ולייזר.

5) תגובות לתרופות הניתנות באופן מקומי.

דלקת כרונית עלולה להיגרם ע"י זיהומים

1) שכיח מאוד קשר לזיהום תת קליני או קליני ע"י נגיף הפפילומה (HPV) (קונדילומה).

2) הוכח קשר נוסף לזיהום חוזר ע"י חיידקי בקטריאל וגינוזיס גם בעיקר בשל הסביבה בעלת התגובה הבסיסית (PH גבוה).

3) זיהום כרוני בפטרת השמרים (קנדידה).

4) זיהום בהרפס.

5) זיהום ע"י חיידק אוראופלסמה בבלוטות הברטולין

6) זיהום ע"י חיידק סטרפטוקוקוס מקבוצה B

שנוי מצב חומצי-בסיסי

שנוי מצב חומצי-בסיסי יכול להיגרם לא רק ע"י זיהום בחיידקי בקטריאל וגינוזיס, הגורמים לPH- בסיסי קשור לדלקת הכרונית, אלא גם בשל מצבים כמו חוסר אסטרוגן, דלקת צוואר חמורה, חסר או העדר בנרתיק של חיידקי לקטובצילים ורמה גבוהה של מלחי אוקסלט בתזונה.

מצבים אנטומיים

לעתים קרובות מוצאים בפות תופעה הנקראת פפילומטוזיס [papillomatosis ] או מיקרופפילומטוזיס.

לעתים מצב זה מלווה קונדילומה. המראה הוא של בליטות בעור, שלעתים ניתן לראותם רק מבעד לקולפוסקופ.

תגובות לתרופות

1) יתכן שתגובה לקרמים המקומיים האנטי פיטרתיים,שכה נפוצים בשימוש במקרי וולוודיניה, גורמת או מחמירה את הבעיה.

2) שימוש מוקדם בגלולות למניעת הריון

3) שחמוש מקומי ב flourouracil, תרופת נגד סרטן המשמשת גם לטיפול בקונדילומה

4) שימוש בקורטיקוסטרוןאידים סיסטמית או מקומית

יחסי מין

גיל צעיר למגע מיני ראשון

מחלות ומצבים אחרים

1) וולוודיניה מופיעה פעמים רבות בנשים הסובלות מתסמונת פיברומיאלגיה (FMS), שהיא הפרעת כאב שרירי ממקור לא ידוע ודומה לתסמונת העייפות הכרונית. בבני אדם הסובלים מהפיברומיאלגיה נתגלו רמות גבוהות של מוליך (טרנסמיטור) עצבי בשם Substance P הקשור בוויסות תחושות כאב וייתכן לפיכך שחלק מהנשים הסובלות מוולוודיניה לוקים במחלה בשל לקויים במנגנוני תפישת הכאב בגוף.

2) קיימות עדויות לא שלמות שוולוודיניה ואולי המקרים של פיברומיאלגיה קשורים לגורמים גנטיים.

3) מספר מחקרים מצביעים על הקשר בין וולוודיניה לבין רמות גבוהות של אוקסלאטים בשתן. חושבים שהאוקסלאט אולי מגרה את רקמות הפות בזמן מתן השתן. אחרים טוענים שגם אם האוקסלאטים אינם גורמים לוולוודיניה הרי שהם מעודדים תופעה זאת. הימנעות ממזון העשיר באוקסלאטים וטיפול בסידן ציטראט הסותר את האוקסלאט הועיל רק באחוז נמוך של מקרים.

4) קיימות עדויות שרמה נמוכה של חומציות בנרתיק (pH גבוה) קשורה בהחמרת תופעות הוולוודיניה. במספר קטן של מקרים הורדת ה pH למשל בעזרת שטיפות חומץ (כף מהול בליטר מים) הועילה.

5) מספר חוקרים מעלים חשד לגורם אימונולוגי (חיסוני) בבסיס המחלה שבא לידי ביטוי בתגובה אלרגית דלקתית לא רק בפות אלא ברקמות סמוכות כמו שלפוחית השתן (interstitial cystitis). במחקר מסוים נלקחו בדיקות היסטולוגיות של דגימת רירית פות במקרי וולוודיניה ונמצא תסנין (infiltrate) דלקתי כרוני בכל הנשים עם וולוודיניה, היכול להתאים גם לתגובה אימונית או אוטואימונית.

6) חוקרים אחרים הדגימו שינויים טרום סרטניים בפות בחלק מנשים עם וולוודיניה, כולל מציאת נגיפי HPV מסרטנים (זנים 16,18,31,33 ועוד).

7) חסר אסטרוגני מקומי

כיצד מאבחנים וולוודיניה ו- וסטיבוליטיס?

חשוב מאד לאבחן בין וולוודיניה, שגורמיה נמנו לעיל, לבין וסטיבוליטיס, שאין לה גורם ידוע ובודאי שאינו מצוי ברשימת הגורמים שציינו לעיל.

האבחנה מבוססת על אנמנזה (ההיסטוריה הרפואית) על חיפוש סימנים אופייניים בבדיקה הגופנית, על ממצאי בדיקה קולפוסקופית ועל ממצאי מעבדה כמו בדיקת דם לנוגדנים ולגורמים חיסוניים, תרביות ובדיקה היסטולוגית.

לפני הכל יש לדעת מהן המחלות והמצבים הגורמים לוולוודיניה:

1. זיהומים נרתיק ופות הנגרמים ע"י טריכומונס, חיידקי גרדנרלה/ המופילוס וגינליס ופטרית השמרים (קנדידה, מוניליה)

2. זיהומי הפות בפטרית עור כמו טיניאה

זיהום צוואר, נרתיק או פות ע"י נגיף ההרפס (סוג 1 או סוג 2)

3. זיהום חיידקי של בלוטות ברטולין

4. התכווצות של שרירי הנרתיק (ואגיניסמוס)

5. תגובות אלרגיות או תגובות לגירוי לבגד, חומר כביסה, קונדום ועוד

7. מחלות עור שונות, הגורמות לדלקת ו/או לכיבים כמו ממקור אימונולוגי, ספחת (psoriasis) וילפת ( lichen sclerosis

lichen planus, lichen simplex chronicus).

8. קבוצת מחלות ממשפחת immune-mediated vesiculobullous, הכוללת ,vulvar pemphygus benign familial pemphygus, pemphygoid, linear IgA disease, dermatitis herpetiformis

9. מחלות מערכתיות אחדות בכללן זאבת (Pellagra, Bechet's syndrome, Reither's disease ,(Systemic Lupus Erythematosus

10. קונדילומה בפות או באברים בסביבה (נגיף הפפילומה האנושי – HPV)

11. גירוי של הפות בגלל תרופות כגון קורטיקוסטרואידים

12. דלקת בין-רקמתית של שלפוחית השתן Interstitial cystitis] ] תסמונת שופכת השתן (אורטריטיס)

13. סרטן מקומי בפות הנראה כמו מחלת עור כמו Extramammary Paget's disease squamous cell carcinoma,

Vulvar Intraepithelial neoplasia [VIN]

14. חסר אסטרוגני מקומי

לימד אותי פעם רופא ותיק שאנמנזה "נותנת" 90% מהאבחנה.

על הרופא לזכור שהבחורה המגיעה אליו סובלת זמן ארוך הן בהיבט הנפשי, הן בהיבט הגופני והן בהיבט הזוגי ויחסיה עם בן זוגה.

חובה עליו להפנות לה את כל תשומת הלב ולהקשיב לה היטב.

יש לברר איתה ממתי החלו כאבי הפות: האם מתחילת יחסי המין או רק בהמשך, האם הכאב מופיע רק ביחסי מין או שמא גם בזמן החדרת טמפון או בעת לבישת מכנסיים הדוקים, האם ישנה הפרשה, האם ההפרשה מלווה עם ריח, האם יש פצעים, בליטות, אודם, נפיחות, האם ישנם עוד תלונות מצד אברים אחרים כמו צריבה או כאב במתן שתן, כאבי מפרקים, דלקת עיניים.

האם לבן הזוג ישנם סימנים או בעיות כמו צריבה במתן שתן, הפרשה מקצה הפין, כאב בעת שפיכת הזרע ופצע באברי המין.

הבדיקה הגופנית

הבדיקה מתחילה בהסתכלות.

ההסתכלות היא על כל אברי המין: פות, מבוא הפות, נרתיק, צוואר רחם, פי הטבעת, האזור שבין הפות ופי הטבעת.

יש לראות את צבע העור או הריריות באברים אלו ולהבחין אם ישנו אודם.

יש לחפש פצעים, שריטות, כיבים, גבשושיות, בליטות, יבלות ,נפיחות והפרשה.

באמצעות מטוש צמר גפן יש לגעת במקומות שונים ולבדוק אם ישנה רגישות למגע.

בדיקה קולפוסקופית

אישה הסובלת כל כך הרבה זמן חובה שתעבור בדיקה קולפוסקופית, שעיקרה צפיה על כל האברים והאזורים שציינו למעלה והפעם מבעד למיקרוסקופ המאפשר הגדלה של עד פי 40.

אחת המחלות המתגלות באמצעות הקולפוסקופ היא הקונדילומה, הנגרמת ע"י נגיף HPV.

באמצעות מכשיר זה ניתן לא רק לבחון היטב את הרקמות השונות אלא גם לכוון ולקחת ביופסיה מהאזור החשוד ביותר.

ממצאי מעבדה

בדיקה של ההפרשה תחת המיקרוסקופ מאפשרת לזהות חיידקים, טפילים ופטריות.

תרבית של ההפרשה מאפשרת לגלות שלל אורגניזמים [חיידקים, פטריות, נגיפים וטפילים].

בדיקת דם לנוגדנים מאפשרת גילוי הרפס, כלמידיה וסיפליס.

בדיקת PCR של השתן, העור והריריות והפרשה מאפשרת לגלות קונדילומה, כלמידיה וזיבה.

בדיקת PH של ההפרשה בנרתיק מספקת גם היא מידע.

טפול לוולוודיניה

הטיפול מיועד כמובן לסלק את הגורם המזהם או הגורם האחר לוולוודיניה.

1) הטפול לדלקת חריפה של מבוא העריה הוא תרופתי; כנגד מזהמים אפשריים וכמו כן מיועד לסילוק גורמי גירוי.

2) הטפול לדלקת הכרונית מורכב יותר שכן בתחילה יש לטפל בגורמים כגון הפפילומה ((HPV, והבקטריאל וגינוזיס, שנוי ה PH והפטרת הכרונית החוזרת.

א. זיהום תת קליני של HPV – טפול יעיל הוא באינטרפרון שהביא לתוצאות טובות ב 90%-60%.

ב. בקטריאל וגינוזיס חוזר ודלקת צוואר (PH גבוה) – בנשים אלו עם הפרשה רבה בעלת PH בסיסי, הטפול הראשוני הוא אנטי ביוטי כנגד החיידקים וכן ניתן להוסיף שטיפות נרתיקיות בתמיסת חומץ מהולה.ג. מצבי חסר הורמונליים – טפול משלים באסטרוגן מקומי בצורת פתילות, קרם או טבליות תוך נרתיקיות מועיל גם כנגד זיהומים חיידקיים משניים. טיפול מקומי בפרוגסטרון או בטסטוסטרון עשוי גם להועיל.

ד. חסר לקטובצילים – טפול באנטיביוטיקה, הקפאה או שניהם. יעיל לסילוק הסימפטומים של דלקת מבוא העריה.

ה. פטרת שמרים כרונית חוזרת – תטופל לזמן ממושך עם הוכחות להטבה בתלונות.

ו. שתן צורב מקומית – שתייה מרובה המדללת את השתן שיתכן שהוא כשלעצמו גורם לכאב הפות או שאולי אלו האוקסלאטים שבתוכו המכאיבים.

ז. תרופות אנטי דיכאוניות – משמשות כפתרון לכאב ממקור עצבי, במיוחד במקרי וולוודיניה ממקור פיברומיאלגיה, כמו: amitriptyline (אלטרול ואלטרולט), imipramine (פרימוניל, טופרניל) ו-nortriptyline (כולן תרופות אנטי-דיכאוניות טריציקליים) וכן Fluoxetine (פרוזאק, שהיא מעכב ניצול חוזר של סרוטונין במוח -SSRI) ו-paroxetine (פקסט).

ח. תרופות נגד פרכוסים (אנטי-אפילפטים) – גם הוכיחו במספר מקרים את יעילותן כמו טגרטול (carbamazepine), ניוריונטין (gabapentin) וקלונקס (clonazepam).

ט. גם קפסאקאין (capsaicin ) נמצא יעיל במספר מקרים של וולוודיניה בעיקר מסיבה עצבית. מדובר בתמצית של פלפלים אדומים, שהורסת סיבים בעצבים ההיקפיים. בתמצית חריפה זאת משתמשים לטיפול בכאב עצבי במקרי הרפס, סוכרת ועוד.

3) הקטנת צריכת אוקסלט במזון

מספר חוקרים ממליצים על הימנעות ממזונות בעלי תכולת אוקסלאטים גבוהה, כפי שמפורט בטבלה.

בנוסף הם ממליצים שנשים עם וולוודיניה לא תצרוכנה יותר מ- 250 מ"ג ויטמין C ביום, מכיוון שהוא חשוב ליצור סידן אוקסלאט.

לדבריהם צריכת מאכלי חלב בכמויות קטנות, במהלך הארוחה עוזרת להפחית את רמת הסידן אוקסלאט בגוף.

טפול לוסטיבוליטיס

לאחר שנעשה כל הברור לוולוודיניה ולא נמצאה סיבה, באופן מעשי המצב מוגדר כ-וסטיבוליטיס.

המונח לקוי שכן פירושו המילולי הוא דלקת הוסטיביול [מבוא העריה]. אולם בפועל משתמשים כיום במושג זה באופן מבלבל. חלק מהעוסקים משתמשים במושג כאשר ישנה סיבה לכאבים כמו קונדילומה ואחרים משתמשים במושג רק כאשר אין כל סיבה לכאבים ואילו את הדלקת שנמצאת לה הסיבה מגדירים כ-וולוודיניה.

אני מעדיף את הגישה השנייה ולכן בהעדר כל אבחנה והסבר לכאבים יינקט המושג וסטיבוליטיס.

לוסטיבוליטיס מוצעים כיום שלוש קבוצות של טיפולים:

1] טיפול פסיכולוגי, התנהגותי, פיזיוטרפיה וביופידבק

3] טיפול נוגד כאבים

3] טיפול ניתוחי

טיפול פסיכולוגי התנהגותי

הגישה הנקוטה כיום היא שהטיפול בוסטיבוליטיס ובוולוודיניה חייב להיות רב-מערכתי והוא צריך לכלול טכניקות התנהגותיות כמו שימוש בשמנים מסוימים, סילוק הגורמים החיצוניים לגירוי, ואפשרי גם שימוש בתוספי מזון כדוגמת קלציום ציטראט וגלוקוזאמין סולפאט.

תוארו נשים שאצלם פיזיותרפיה הביאה להקלה ואף להעלמות הבעיה.

יתכן שהטיפול הפיזיוטרפי עוזר בכך שהוא מרגיע מתח כרוני בשרירי האגן והנרתיק. הוכח במספר מחקרים שהפיזיוטרפיה עשויה ל"שבור" מעגל של כאב, התכווצויות של שרירי האגן והנרתיק וחוזר חלילה.

יש מקום להנחיה ולהדרכה בביצוע תרגילי נשימה נכונה וגם לטכניקות להירגעות ולהרפיה עצמית.
אפשר גם להשתמש בביו-פידבק לייצוב ולהרפיה של שרירי רצפת האגן.

בגלל ההשפעה הגדולה שיש לוסטיבוליטיס גם על הנשים הסובלות וגם על בני זוגן, בתחום חיי המין ובמערכות היחסים ביניהם – חיוני וחשוב מאד גם טיפול זוגי ומיני.

טיפול נוגד כאבים

טיפול לא ספציפי כנגד כאבים עשוי להינתן בשני אופנים:

1] אנלגטיקה דרך הפה באמצעות תרופות סטנדרטיות לשיכוך כאבים או באמצעות תכשירים נרקוטיים ממשפחת האופיאטים.

2] חיתוך של העצב הפודנדי המוביל את תחושת הכאב האזורית או של סיבי העצב המעצבבים את מבוא העריה, בניתוח הנקרא וסטיבולופלסטיקה. יש לדעת שחיתוך של העצב הפודנדי גורם לאי-שליטה בשתן.

טיפול ניתוחי

ניתוח של קלוף שכבת העור הדקיקה באזור מבוא העריה מומלץ לנשים עם כאב לפחות במשך 6 חדשים, המונע באופן חלקי או מוחלט יחסי מין, ואשר לא הגיבו לטפולים שהוזכרו לעיל.

על פי המחקרים שעור הצלחת הניתוח 95%-60% , תלוי בשיטה ובמיומנות המנתח.

לדעתי ומניסיוני שעור ההצלחה של הניתוח עומד על קרוב ל- 100%.

המחקרים שחקרו את שעורי ההצלחה של הניתוח לא אבחנו את הוסטיבוליטיס באופן כה חד כפי שאני הגדרתי.

במחקרים אלו הוסטיבוליטיס הייתה "שק" של אבחנות ומצבים – מה שאצלי מוגדר כ-וולוודיניה – ומקרים של וולוודיניה איני מציע לנתח.

תיאור הניתוח
קימות מספר שיטות לניתוח זה. נביא כאן את תיאור הניתוח בשיטת הקילוף.

הניתוח נמשך 30-40 דקות, ונעשה בהרדמה כללית קלה, או בהרדמה אפידורלית (גַבִּית).

האשפוז נמשך מספר שעות.

במהלך הניתוח מקלפים את העור באזור הכניסה לנרתיק ולאחר מכן מותחים את העור מבפנים כלפי חוץ תוך כדי כסוי האזור המקולף, וחבור השוליים במספר תפרים, הנמסים מעצמם.

את התקופה שלאחר הניתוח קל לעבור עם רטיות קרות, רצוי של תמיסת מגנזיום סולפט 33%, ואפילו של קרח להקטנת נפיחות, בצקת וכאב. יחסי מין ניתן לקיים כ 8-6 שבועות לאחר הניתוח.

הריון וולוודיניה ווסטיבוליטיס

הריון עשוי להשפיע על וולוודוניה ווסטיבוליטיס הן בהשפעותיו הישירות כמו בשל ריבוי אספקת דם או מתח פיזי על הרקמות באזור וכן בשל ההשפעות הלא רצויות של תרופות שונות על ההפריה העובר.

בין התרופות לשיכוך כאבים ישנן כאלה העלולות לגרום למומים מולדים, כמו רוב התרופות נגד דיכאון. לכן מומלץ להפסיק את השימוש בתרופות אלו לפני מועד ההתעברות. בכל מקרה גם לגבי הפסקת הטיפול – אין לעשותו בבת אחת ויש להתייעץ על כך עם רופא הנשים.

הריון

רשות המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) מסווגת תרופות בחמש רמות של סיכון פוטנציאלי לעובר:

א . A- לא ידוע על סיכון לעובר במהלך ההריון

ב . B- אין השפעות שליליות בבעלי חיים, אין מחקרים בבני אדם

ג . C- מחקרים בבעלי חיים גילו תופעות שליליות, אין ניסויים בבני אדם. הטיפול ניתן לאחר שנשקל מצב האם מול הסיכונים האפשריים של העובר.

ד. D – סיכונים ברורים לעובר, ייתכן שהתרופה תינתן במקרים של סכנת חיים

ה .X – הוראת נגד מוחלטת בשל סיכונים ידועים לעובר. אין להשתמש בזמן ההיריון

סיווג להריון של התרופות הנפוצות לטיפול ב VVS

תרופות אנטי-דיכאוניות טריציקליים

amitriptyline C (אלטרול ואלטרולט)

Nortriptyline C

Imipramine C (פרימוניל, טופרניל)

תרופות נגד כאבים עצביים

Gabapentin C (ניוריונטין)

Carbamazepine C (טגרטול)

Clonazepam C (קלונקס)

תרופות מסוג מעכבי ניצול חוזר של סרוטונין במוח – (SSRI)*

Flouxetine: B (פרוזאק)

Paroxetine: C (פקסט)

Sertraline (Zoloft): B

*לא ידועות השפעות ארוכות טווח של SSRI's על העובר מכיוון שאין על כך מחקרים בבני אדם ולכן מומלץ להפסיק שימוש בתרופות אלו לפני ההתעברות.

התעברות

לחלק מתרופות אלו השפעות מדכאות על הביוץ ולכן שוב זו סיבה להיוועץ ברופא הנשים.

מהלך ההריון

כמו לגבי לא מעט מצבים ומחלות, ההיריון מחמיר את המצב בשליש מן הנשים, מקל בשליש האחר וחסר השפעה בשליש הנותר.

מחד זרימת הדם המוגברת לאזור וכן הלחץ של הרחם ההריוני עלולים להחמיר את המחלה אולם ההפרשה המוגברת של אסטרוגן, קורטיזול וסטרואידים אחרים מקלה על תחושת הכאב.

הלידה ותקופת משכב הלידה

צורת הלידה אינה מושפעת מוולוודיניה או וסטיבוליטיס וכן לא חיתוך העריה ואופן שיכוך כאבי צירי הלידה.

בחירת רופא המיומן לטפל בוולוודיניה ובוסטיבוליטיס

רוב הגניקולוגים אינם מכירים נושאים אלו על בוריים ולכן לא מעט מפנים את הנשים הסובלות לטיפולים פסיכולוגיים.

לדעתי עליך לברר עם הרופא ללא מורא אם הוא מתמצא בנושא ואם תקראי על הנושאים לפני כן באתרי אינטרנט תוכלי לדעת אם הגניקולוג אכן בר סמכא.

סיכום
אם בעבר נשים היו מופנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג כאשר קרם זה או נרות אלו לא הועילו לבעיותיהן, הרי שכיום דלקת מבוא העריה – וסטיבוליטיס – מוכרת יותר טוב, וניתן להתמודד בהצלחה יתרה.

כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר מומחה ליילוד וגניקולוגיה ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.