מחלת האלצהיימר הינה מחלה נוירולוגית עם ביטויים נפשיים ותפקודיים- המחלה משפיעה גם על מצבו הנפשי של הלוקה בה והיא גם מגבילה עד מאד את תפקודו. המחלה היא כרונית, מידרדרת באיטיות וברוב המקרים דורשת בסופו של דבר השגחה מסביב לשעון.
בני המשפחה של החולה שמים לב קודם כל לירידה בזיכרון לטווח קצר: החולה ימשיך לזכור מצוין אירועים שקרו לפני שנים, אך לא יזכור אירוע מאותו היום, אפילו מה אכל בבוקר, או היכן הניח את המשקפיים. הוא מתקשה לקלוט מידע חדש, ומתמקד בתכנים הזכורים לו מהעבר. מאוחר יותר, עם התקדמות המחלה, יופיעו פגיעות נוספות בזיכרון וגם הזיכרון לטווח הארוך ייפגע בסופו של דבר. דבר נוסף המופיע במחלה זו, ויכול לגרום לאי נוחות של המשפחה ואף לבהלה, הנו ההפרעה בהתמצאות. ההפרעה בהתמצאות הינה גם בזמן וגם במקום- כלומר המטופל אינו מזהה את היום, השעה או השנה וכן יתקשה בזיהוי של אנשים ומקומות. המטופל עלול שלא לזהות אנשים מוכרים לו, אפילו בני משפחה קרובים.
בשלבי המחלה הראשונים, כאשר החולים ערים להפרעה בזיכרון, הם מנסים למצוא דרכים להתמודד עם הליקויים בזיכרון, למשל על ידי הכנת רשימות. מאוחר יותר, כאשר הם נכנסים למעין עולם דמיוני משלהם, כאשר הם אינם יודעים תשובה לשאלה, הם עונים תשובה שהמציאו מדמיונם, למשל לשאלה מה אכלת הבוקר יכול לענות המטופל שאכל דבר מה אחר לגמרי ממה שאכל באמת. התשובה שהחולה בודה מדמיונו נראית עבורו הגיונית ולכן יכולה להישמע נכונה למי שלא ראה מה אכן קרה במציאות. לכן מי שלא קרוב לחולה, יכול שלא לשים לב שיש בעיה.
הסימנים שתוארו לעיל אינם קבועים. להיפך, הם משתנים לעיתים אפילו במהלך היום. כך למשל בבוקר, ניתן יהיה לנהל שיחה תקינה עם החולה, אך בערב, יהיה קשה מאוד לתקשר עמו.
בשלבים מתקדמים של המחלה המטופל אינו ער לבעיות בזיכרון ובריכוז. אז גם יופיעו שינויים באישיות ושינויים התנהגותיים, החל מעצבנות וכעס, ולעיתים אף התנהגות מינית שאינה הולמת ועד אפאתיה וחוסר אכפתיות. לכמחצית מהחולים יש גם תסמינים של חרדה ודיכאון, הפרעות שינה וכן מצבים בהם הם חושבים כי גונבים להם או בוגדים בהם. או אז עלול המטופל להיות חסר שיפוט לגמרי ולהתנהג בצורה בלתי הולמת או מסוכנת.
פעמים רבות נזקקים המטופלים להשגחה מלאה סביב השעון, וזאת מכיוון שגם ירידה בזיכרון או בעיות ריכוז עלולים לגרום סיכון רב לחולה. למשל- החולה עלול ליטול תרופות במינונים לא נכונים ולהזיק לעצמו, פשוט מכיוון ששכח אם לקח תרופות ומתי.
