מחבר ועורך: דר' מרדכי הוכברג, PhD, תזונאי

השעון הביולוגי של האדם מכוון לפי זריחת השמש ושקיעתה. אך כיום, רבים עובדים במשמרות לילה וזה בהכרח משבש את פעולת השעון הביולוגי. שיבוש זה בשעון הביולוגי מגביר סיכון ללקות במחלות שונות כמו סוכרת 2, השמנה, פגיעה במערכת החיסונית, מחלות לב וכלי דם, מחלות כליה וירידה ביכולת הקוגניטיבית.
ככל שיש יותר סטרס, יש עלייה בלחץ הדם, כאבי ראש, חרדה ודיכאון. יש יותר תחלואה במחלות פרקינסון וטרשת נפוצה. במחקר עם אחיות נמצא שלאחר שלוש שנות משמרות לילה, תחלואה בסוכרת עלתה אצלן ב- 20% ועלתה עד 60% יותר לעומת המצב בכלל האוכלוסייה לאחר 20 שנות עבודה במשמרות. עבודה במשמרות משבשת מערכות הורמונים בגוף כמו אלו הקשורים ברעב ושובע. יש ירידה בכמות ההורמון לפטין, שמאותת למוח שאין צורך נוסף בקלוריות, ויש במקביל עלייה בהפרשת ההורמון גרלין, הורמון שמגביר רעב. מתפתחת עמידות לאינסולין, מצב שמגביר תחלואה בסוכרת סוג 2. יש הפרעות במעגל האנרגיה ובחום הגוף. עובד משמרות חייב לדעת שיש מחיר לעבודת לילה, תשלום בריאותי. אם אין מפלט מעבודות במשמרות, חשוב להשתדל שכל סוג
של משמרת ימשך ברציפות, לא שיהיה כל יום-יומיים שינוי בזמני המשמרות. לכן, אם רק מסתדר, עדיף להרגיל את הגוף לחילופי משמרות כל מספר תקופה ולא כל יום יומיים. שינוי משמרות כל שלושה חודשים, אולי זה ניתן בבתי-חולים לאחיות, יזיק פחות. אז הגוף מתרגל לחילופי יום ולילה, אור וחושך, כמעט כמו במצב הטבעי. רכיבי תזונה שעוזרים לעמידות בעבודה במשמרות הם ויטמין D, עם K2, יוביקווינול, L-קרניטין, D-ריבוז, אומגה-3 מאצות ים, ו- B קומפלקס.
גם הרגלי שינה מאוחרת באופן קבוע מזיקים וכן חשוב שלא יהיה אור בחדר השינה. בזמן שינה, כל אור מזיק. נוצר פחות סרוטונין ומלטונין. אפילו הדלקת אור בשירותים בלילה מפריעה, גם אם היא לזמן קצר. אם אין ברירה, רצוי להרכיב לזמן קצר משקפיים כחולים, לפרק זמן שנמדד בדקות ולא יותר. אור כחול מזיק אם הוא לא מאוזן עם אור אדום, כפי שיש בספקטרום של אור שמש. אם נשאר אור בלילה, כדאי שיהיה אור אדום, לא אור כחול או לבן שפוגע באיכות השינה.
תאורת לאד מזיקה בתכלית וכמותה מזיקה תאורת פלואורוסנט.
מקורות
PLOS One 8(10): e77988
American Journal of Clinical Nutrition March 2008: 87(3); 534-538
Journal of the American Heart Association October 28, 2013; 2: e000254
BMJ2010;340:c2451
Scandinavian Journal of Gastroenterology, November 30, 2011: 47(1); 49-58