במאמר הקודם, דיברנו על הורמון תחושת הרעב "גרלין", שבין יתר תפקידיו גם עוזר לריכוז מחשבתי. ישנם דיווחים רבים על כך שבזמן שאנשים רעבים, החושים מתחדדים ואפשר ללמוד ולזכור יותר טוב! במחקרים שנעשו על בע"ח התברר שאכילה מועטה והגבלת כמות המזון מאריכה חיים (Mccay 1935), מורידה שכיחות לגידולים סרטניים, ולמחלות קרדיווסקולריות (הפחתה בקרישי דם) , מונעת סכרת, מונעת כבד שומני. ולאחרונה גילו גם שרעב מחזק את החומר האפור במוח, מגדיל באופן משמעותי את רמת נוגדי החימצון ומקטין ריכוז של רדיקלים חופשיים בגוף ומפעיל מנגנון של תיקון DNA !
אולם, חשוב גם לדעת, כי רמה גבוהה מידיי של הורמון זה, לא בריאה. תחושת רעב ארוכה מידיי וחזקה מידיי עלולה להביא לבעיות אחרות, כמו השמנה ואפילו לירידה בפוריות! ולכן דיאטות כאסח למיניהם, המעלות את הרמה של ההורמון לתקופה ארוכה, גורמות בדרך כלל לעלייה חזרה במשקל (עקב אכילת יתר!). ההסבר לכך הוא, שרמה גבוהה של ההורמון גרלין, גורם לירידה ברגישות הסנסורים בקיבה השולחים מסרים למוח על תחושת מלאות ושובע. ואז, האדם אוכל ואוכל, ולא שבע! מדוע זה עובד כך? בדיאטה חזקה לאורך זמן, הגוף שלנו מרגיש שיתכן ויש רעב בעולם, ולכן מכין את עצמו לרגע שבו יהיה הזדמנות "לתפוס" מזון, ואז, כאשר האדם חוזר לאכול, לעיתים הוא אינו מרגיש שבע, ואוכל ללא מעצורים. לכן יש לאזן את כמות ההורמון גרלין בגוף, בין רעב קל ובריא בין הארוחות, לבין רעב מתמשך לא בריא. יש להדגיש כי התוצאה השלילית הזו מופיעה רק במקרים של הרעבות ממושכות (אנורקסיה) או דיאטות קשות. בכל אופן, לתחושות רעב מידיי פעם, יש מעלות רבות כפי שציינו קודם, ולכן הרמב"ם ממליץ לנו למשל לדלג על ארוחה יום אחד בשבוע. בקיצור שולחן ערוך (סימן לב') כתוב: "וטוב להשמיט סעודה אחת בשבוע כדי שישבות האיצטומכא [הקיבה] מעבודתו ויתחזק כח עיכולו. ונראה כי השמטה זאת טוב שתהא בערב שבת". הרמב"ם גם אומר: "ומדרכי הנהגת הבריאות, שלא יכניס מאכל על מאכל, ולא יואכל אלא אחר הרעב הצודק. ותהיה האיצטומכא [הקיבה] נקייה, ויכול רוק ולהמשך אל הפה, ויתחיל הרעב ברצינות, אז עת המאכל המועיל" (הנהגת הבריאות, שער ראשון, 4)
לסיכום, כיצד נדאג לבריאות העיכול ולרמה מאוזנת של הורמון הרעב גרלין?
לאכול ארוחות מסודרות (לחכות לרעב קל), לא לנשנש בין הארוחות, להימנע מהרעבות ממושכות או דיאטות קשות. לדלג על ארוחה פעם בשבוע. ועצות נוספות שעליהם נדבר במאמרים הבאים: ללעוס היטב את המזון, לישון שינה מספקת, ולהיות בשמחה.
לסיום, סרטון מרתק הממחיש יפה מאוד את פעילות כל מערכת העיכול (באנגלית)
תזונה נכונה ומניעת מחלות ע"פ הרמב"ם (6) / נפתלי פלדמן – תפקיד הרופא (נחש הנחושת)
הפעם נחרוג קצת, ונדבר על תפקידו של הרופא.
בתורה בפרשת חקת מתואר הסיפור של נחש הנחושת שעשה משה. נחש הנחושת הפך היום לסמל הרפואה בכל העולם. אבל בואו נלמד איך זה התחיל.
כהקדמה, נספר שעם ישראל בשלב הזה נמצאים לקראת הכניסה לארץ, לאחר 40 שנות נדודים שנגזרו עליהם בעקבות חטא המרגלים. מלך אדום מסרב לתת לעם ישראל לעבור בארצו והם מצווים על ידי ה' ללכת מסביב בדרך ארוכה, דבר שהפיל את רוחם. ואז פורץ מרד בו האנשים באים בטענות קשות למשה רבינו: "למה העלית אותנו ממצרים כדי שנמות במדבר! אין לחם ואין מים, והמן – המזון היחיד אותו אנו אוכלים – נמאס עלינו! אנו אוכלים אותו, הוא נכנס אל תוך הגוף אך לא יוצא ממנו. אנו לא צריכים ללכת להתפנות. כנראה שזה מזון מקולקל!
ואז כעונש על המרד, הקב"ה שולח נחשים ארסיים שהכישו את בני-ישראל; ואם לא די בכך, גם הכלבים והחמורים החלו לנשוך אותם, וכתוצאה מכך מתו יהודים רבים. העם נבהל ורץ למשה להתנצל ולבקש שיתפלל אל ה'. למרות שמשה היה אחד ממטרות המרד העיקריות, (המטרה השנייה הייתה אלוקים כמובן), משה סולח לעם וממהר להתפלל לבורא עולם שיסיר את הנחשים.
"עשה לך שרף" אמר ה' למשה, "ושים אותו על נס. והיה כל הנשוך, וראה אותו וחי."
משה רבינו מבצע מיד את צו ה' ויוצר נחש מנחושת אותו הוא תולה על מוט גבוה. כל מי שננשך על ידי נחש, כלב או חמור, היה צריך להסתכל על נחש הנחושת והוא היה מתרפא.
ואמרו חז"ל: וכי נחש ממית או נחש מחיה? האם היו לנחש כוחות מיוחדים שבזכותם באה רפואה לעם? הלא הרפואה באה מאת ה' בלבד! אלא שהנחש, שהיה מוצב על מוט גבוה, גרם לעם לשאת את עיניהם מעלה, אל אביהם שבשמיים. כשהם היו מביטים אל על ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, הם היו מתרפאים; ואם לא, הייתה המחלה מתפשטת והורגת אותם.
ולעניינינו, מה דעתו של הרמב"ם בעניין תפקידו של הרופא בימינו?
"וכי הוא הטבע חכם וערום, שיעשה מה שראוי, ואינו צריך לזולתו ברפואת החולאיים… ואולם צריך הרופא לעזור אותו, את הטבע ולסעדו, לא זולת זה, וללכת בדרכו". כלומר במילים שלנו היום: הגוף יודע לרפא את עצמו באופן טבעי. אין צורך בתרופות. תפקיד הרופא הוא רק לסייע בהכוונה תזונתית כדי לעזור לתהליך הריפוי הטבעי של האדם. והרמב"ם גם מתאר את המציאות בצורה חריפה: "… כי רוב המתים ימותו מן הרפואה, לסכלות הרופאים בטבע", כלומר: אנשים מתים בגלל לקיחת תרופות, ובגלל טיפשות של רופאים המחבלים בתהליך הטבעי של הגוף להתרפא. א"כ, מה על הרופא לעשות בכל זאת? אומר הרמב"ם: "ולא ישכח לעולם לחזק הכח הטבעי – במזון, וכן לחזק הכח הנפשי בריח הטוב, וכן לחזק הכח החיוני בכלי הניגון, ולספר לחולים סיפורים משמחים, שירחיבו את נפשו, ולחדש חידושים, שיסיחו את דעתו ויצחק מהם, הוא וכל חבורתו…"…. משמע מכאן שהרופא צריך להיות רק מכוון לאורח חיים בריא, לתזונה נכונה (נטורופת או תזונאי קליני), לנפש בריאה (בארומתרפיה), ולדעת לנגן ולספר בדיחות….
לסיום, רק נקווה שהקב"ה יעזור לנו ויציל אותנו מרופאים לא ראויים. שבת שלום.
עקרונות הבריאות הטבעית – (הרב יובל אשרוב) https://youtu.be/UHtwyqkBufQ
סיפור נפלא שמצאתי בספר "אוצרותינו":
רבינו הרמב"ם שימש כידוע כרופאו האישי של מלך מצרים. הצלחתו הייתה לצנינים בעיני שרי המלך, ובקנאתם הסיתו את המלך שידיח את הרמב"ם וימנה תחתיו רופא מוסלמי ושמו כמון. "הלא רבי משה בן מימון יהודי הוא ומדוע לא תיקח רופא מבני דתך?!" טענו באוזניו השכם והערב, מומחיותו של הרופא כמון אינה נופלת ממקצועיותו של היהודי…".
המלך שהכיר וידע כי מקנאה תקשה לעמוד בלחצם של השרים. החליט איפה בלית ברירה לערוך מבחן מסוכן מאוד בין הרמב"ם לבין גדול רופאם של הערבים.
קרא המלך לשני הרופאים והציג בפניהם אתגר מבעית: כל אחד מכם ינסה להרעיל את רעהו, ומי שיצליח להינצל מההרעלה ולהיוותר בחיים על ידי תרופה שיכין מבעוד מועד, אות הוא שהינו המומחה ביותר, והוא יהיה רופאי.
כדי לבחור מי יהיה הראשון שישתה את הרעל של חברו, ערך המלך גורל, ועלה שהרמב"ם יהיה הראשון שישתה את הרעל.
הרופא המוסלמי הלך לביתו, ועסק במשך שבוע שלם ברקיחת רעל חזק ומהיר, סם מוות נורא, שגם אם ישקו את הבולעו בתרופות כהנה וכהנה כבר יהיה מאוחר מידי. ואילו הרמב"ם שם מבטחו בה', הכין סממנים מתאימים שיבטלו את הרעל, וציווה לתלמידיו שאחרי שישתה מן הסם מיד ישכיבוהו על הקרקע, כדי שדמו לא יזרום במהירות, והרעל לא יספיק להתפשט בגופו. מיד כשגופו במצב שכיבה, ישקוהו בתערובת שהכין מבעוד מועד.
הגיע היום המכריע, וכל תושבי מצרים היו במתח מי ישרוד את המבחן האכזר.
שני הרופאים התייצבו לפני המלך ובידם סממניהם. כמון הרופא המוסלמי ניגש והושיט לרמב"ם את הסם הנורא שהכין. על פניו של הרמב"ם לא ניכרו כל סימני מצוקה. שפתיו מלמלו ארוכות תפילה חרישית, והוא לגם באחת את סם המוות. מיד אחרי שבלע את הנוזל, השכיבוהו תלמידיו, והשקוהו מהתרופה שהכין בעצמו כדי לנטרל את הרעל.
בחסדי שמים, כעבור יממה ומחצה התברר שכמו שהסם עשה את מלאכתו נאמנה, ואיים על חייו של הנשר הגדול, גם התרופה פעלה ועשתה את שלה . הרמב"ם התחזק והבריא. אחרי מספר ימים שב לעבודתו והיה כאחד האדם.
עתה הגיע תורו של הרמב"ם להשקות את הרופא הישמעאלי מסם המוות שלו. בעתה אחזה בכמון, וכל גופו רעד כשעמד מול הרופא היהודי שניצל מן ההרעלה. הלא הוא ידע איזה רעל מסוכן נתן להשקותו, ונוכח לראות את תעצומותיו של הרמב"ם שהצליח לשרוד את הסם הקטלני. חששו היה נורא. מספר ימים קודם לכן כבר מילא את בטנו בתרופות וסממנים שונים ומשונים שיכינו את גופו להתמודד עם הרעל ההרסני של הרופא היהודי.
דקות לפני המבחן, נכנס הרמב"ם למטבח שבבית המלך, נטל שני מלפפונים, כמה פלפלים והרבה הרבה תבלינים. בלל הכל יחד והכין משקה שאינו מזיק כלל, אך מראהו איום ומרתיע.
עם המשקה הזה נכנס הרמב"ם לפני המלך והשרים, והשקה את כמון. כשידיו מרתתות באימה וכל גופו רועד כענף נישא ברוח, בלע כמון את המשקה המפחיד ומיד לאחריו נטל גם הוא סם נגד רעלים. ביודעו את ההרגשות והתופעות של ההרעלה, ציפה לתחושות קשות של צמרמורות וחולשה, אולם הפלא ופלא, הוא לא חש מאומה… כאילו לא בלע כל רעל.
ההרגשות והתחושות הקשות שבוששו מלבוא, החרידו את הרופא כמון. הוא ידע שהרמב"ם גדול מאוד בחכמת גוף האדם ובהשפעתם של הסממנים, ואמר בחשש למקורביו: "מסתבר שהמימוני ברוב חכמתו נתן לי סם שפעולתו איטית והוא ישפיע רק כאשר אוכל מאכל נוסף, אולי בשר" …
כמון פסק מלאכול בשר. הספקות שמא הרעל המתוחכם פועל בצירוף מזון מסויים לא נתנו לו מנוח, והוא נמנע גם מלאכול מוצרי מאפה. לאחר שראה שגם בשר ומאפה אינם גורמים להשפעת הרעל, החל להתנזר מחלב, אלא אם כן נחלב מול עיניו הפקוחות.
שבוע ימים היה כמון חסר מנוח. קם ושכב, יצא את הרחוב ושב אל ביתו, הקשיב לפעימות לבו ומדד את אורך נשימותיו, האמין שעוד מעט קט תחל השפעת הרעל הסודי שכוחו כה עצום שהוא מתעתע ומשפיע רק אחרי תקופת זמן.
כעבור אותו שבוע פגש הרמב"ם את כמון במסדרונות הארמון, והנה פניו חיוורות וגופו רזה עד שאך עור ועצמות ניכרים מעליו. "אמור נא לי" שאל את הרופא המצרי המהולל "הנכונה השמועה שחדלת כמעט מלאכול ולשתות? ואם אתה אכן שותה מעט חלב כיצד אתה מרגיש?"…
באותו הרגע התעצם חיוורונו של כמון. פניו חוורו כלובן החלב והוא קרס תחתיו מתעלף. הרמב"ם גחן אליו וגילה שלבו עמד מלכת והוא מת.
היה מלך מצרים מרוצה מתוצאותיו של המבחן. קרא לרמב"ם וביקש שיגלה את אוזניו ויתאר לו ממה מורכבת היתה תערובת הרעל המיוחד בו השתמש, רעל מתוחכם הרדום במשך שבוע ימים וקר אז נותן את אותותיו…
"חלילה לי מעשות כדבר הזה" הפתיע הרמב"ם את המלך בתשובתו "לא הרעלתי אותו כלל ועיקר. לעולם איני משתמש לרעה בכישרון הרפואה שבורא עולם העניק לי במתנה. כח הרפואה שקיבלתי הוא כדי להחיות ולא כדי להמית". המלך החריש ותלה עינים שואלות ברופאו הגדול. הרי כמון מת שבוע ימים לאחר ההרעלה…
"הוא מת על ידי עצמו" הסביר הרמב"ם במתק לשונו "מת בכוח הדמיון שפיתח בעקבות החרדה מפני ה'רעל' שאינו משפיע. מת מפחד שוא"…
עתה הבין המלך עוד יותר כי לא רק רופא גדול הוא הרמב"ם כי אם גם חכם עצום ובעל נפש גדול, ומאז נישאו וגידלו על כל השרים אשר אתו.
ולנו נותר לקח מן המעשה הזה להיזהר מן הדמיון השלילי, שיכול חלילה להביא את האדם הלוקה בו יותר מידי, עד לשערי מוות.
