מעצם טבעה, רפואת ילדים מתייחסת לא רק למצבי חולי, אלא לא פחות מכך גם למצבי בריאות, מניעה והתפתחות על היבטיה השונים, ובהם: היבטים פסיכולוגיים, פסיכו-מוטוריים, מערכות יחסים ואינטראקציה בין הילד לילדים אחרים, בין ילדים והורים, התנהגויות חברתיות בשלבי הגדילה השונים ועוד.
אצל תינוקות בני פחות משנתיים קשה לדעת במבט ראשון מה באמת מפריע לילד. אחת הדילמות האופייניות לטיפול בילדים היא נושא הכאב. ילד קטן איננו מבין את הקשר בין חומרת הכאב וחומרת המחלה. הוא גם לא מבין שלעתים, כאב קטן וחולף בעת הטיפול – ימנע ממנו כאב גדול לאחר מכן. ככלל, השאיפה היא להכאיב לילדים כמה שפחות בעת הטיפול, להימנע ככל האפשר מפעולות פולשניות ולחסוך מהילד ככל שניתן פעולות העלולות להזיק לו, כמו צילומי רנטגן החושפים אותו לקרינה או מתן טיפול אנטיביוטי שלא לצורך, העלול לחשוף אותו בעתיד לעמידות חיידקית.
כאשר מדובר בילדים, חשוב לבדוק כל מצב רפואי גם מבחינת ההשלכות שלו על התפתחות הילד. למשל, יש בנות שצומחות לגובה כבר בגיל 9-8, בגלל התפתחות מינית מוקדמת. ללא אבחון מבעוד מועד ומתן טיפול הולם, יישארו הילדות בסופו של דבר נמוכות קומה, יחסית לבנות גילן. סוגיה התפתחותית אחרת בגיל הקטן היא בעיה של משקל ירוד, בין שמדובר בבעיה אמיתית ובין שמדובר בבעיה הנובעת מתפיסת העולם של המשפחה – האם, האב ולעתים גם הסבתא והסבא.
נושא חשוב נוסף הוא המשפחה המלווה את הילד החולה שהיא חלק בלתי נפרד מהמפגש הרפואי, ויש לה השפעה רבה על אופן התנהלותו. מערכות יחסים קשות בתוך המשפחה יכולות לבוא לידי ביטוי גם בתופעות כמו ילדים מוכים ומוזנחים, או ילדים הסובלים מבעיות פסיכולוגיות קשות, ועלינו למצוא את הדרך לתת את המענה הנכון והמתאים ביותר לרווחתו ולטובתו של הילד.
בברכת רפואה שלמה,
פרופ' הרמן אבנר כהן,
